היי גיא, ערב טוב

1. יחסית למצבה של מכבי ת"א, גיא גודס יכול היה אתמול להחליף את הארשת הרצינית שלו בתקופה האחרונה ולהגניב חיוך קל. ללא אלכס טיוס (שיהיה קשה להוריד לו את האף), עם שני זרים שכרגע הם סוג של נפילה ואחרי פתיחת עונה בעייתית מכל הבחינות, ניצחון דו־ספרתי אפילו על קבוצת יורוקאפ הוא גם משהו. בעונה שעברה עברה מכבי בבית רק פעמיים את רף 90 הנקודות וכבר במשחק הראשון מכבי מגיעה לשם כשהיא מציגה יכולת התקפית מגוונת, מתובלת בהאלי הופים לבקשת הקהל.

גודס ראוי לקרדיט גדול על כך שהחזיר את אוחיון לחמישייה, מהלך שדווקא החזיר את דווין סמית' לעניינים. אוחיון קבוצתי יותר מפארגו וכאשר היינס ולנדסברג על הספסל, הכדור עובר יותר ידיים וכך סמית' פתח את ההגנה הצרפתית בשלשות והיה הבלם האחורי של מכבי בהגנה - בחסימות ובריבאונד.

2. פיני גרשון קיבל אתמול כמות קלוז אפים גדולה מכל אחד אחר על המגרש. טביעת האצבע שלו באה לידי ביטוי בכך שמשחק ההתקפה של מכבי יותר ממושמע והקבוצה הולכת על היתרון היחסי שלה. כשסופו על המגרש מייצרים זוויות מסירה אליו ובשאר הזמן פארגו מקבל בידודים.מול האיזורית ראינו את מיחזור התרגיל שעבד יפה לפני עשור עם ווייצ'יץ' ובאסטון.

אבל הרצון של פיני להיות דומיננטי עלה למכבי אתמול בעבירה טכנית. בליגה שלנו ההערות של פיני לשופטים מתקבלות בקריצה ובחיוך. ביורוליג ההערה השנייה שלו לשיפוט על צעדים התקבלה בטכנית והשאירה אותו המום לכמה דקות.

3. למרות שכמות הקבוצות האיכותיות ביורוליג מצטמצמת מדי עונה, עדיין מוקדם לבדוק ביומן מתי יוצא הפיינל פור במדריד. החזרה של סמית' וסימני החיים של שחורצאניטיס הם סיבה טובה לצאת מהמרחב המוגן, אבל עדיין מוקדם להתלהב. הקבוצה רחוקה מיציבות ובעיית הריבאונד לא נפתרה.

הניצחון אתמול אינו מהווה קנה מידה למשהו והיה מביך לראות בחלק מהמשחק את היריבה של אלופת אירופה. לימוז' זרקה אתמול 81 פעם לסל. 20 יותר ממכבי. להרבה קבוצות נתון כזה היה מסדר ניצחון או משחק צמוד עד הסוף, גם בזכות 19 כדורים חוזרים בהתקפה. בפועל ראינו קבוצה ללא שום חוכמה, בלי משמעת טקטית ובחירת זריקות איומה.

נ.ב: האם זכור לכם זר במכבי שלא שיחק שנייה במשחק הראשון ביורוליג?