מעמד הביניים בישראל מתחיל להתעורר, והקרקע רועדת. בהתחלה זילזלו בנו ואמרו "אלה כמה תל-אביבים מפונקים", אחר כך אמרו "הם שמאלנים שמחפשים סיבה להפיל את ראש הממשלה", אבל אני חושב שהיום כבר כולם מבינים שאין כאן עניין של ימין או שמאל. ההגדרות האלה כבר לא מעניינות אותנו יותר. מה שמעניין אותנו, את כולנו, הוא להביא לשינוי חברתי. ואחרי מפגן הכוח הגדול במוצאי השבת האחרונה כולנו מבינים שזה גם אפשרי. זו לא מחאה של עוני. אנחנו משכילים, אנחנו עובדים ומשתכרים מעל לממוצע, אנחנו משלמים מיסים - ובכל זאת אנחנו לא מצליחים להרים את הראש מעל למים. בין המשכנתא, הגנים לילדים, הדלק, האוכל ויוקר המחיה שעולה ועולה בלי כל קשר למשכורת הנשחקת - מחלחלת פתאום התודעה שמשהו כאן לא עובד. שמשאירים לנו רק את טיפת האוויר הנחוצה לנו כדי להמשיך ולשרוד, ולא יותר. והגיע הזמן לעשות לזה סוף. צריך להיות באמת אטום ומנותק כדי להתהדר בכך שכלכלת ישראל היא מהטובות בעולם, שהצמיחה גדלה ושהאבטלה יורדת, כששכבות גדולות מהעם לא זוכות לקבל אפילו מהפירורים של העוגה שהמדינה מחלקת לטייקונים ולבעלי ההון. מצטער - נמאס לנו להסתפק בפירורים ואנחנו לא מוכנים להתנצל על כך. אני לא מתיימר לייעץ לראש הממשלה, אבל אם הייתי בנעליו של נתניהו לא הייתי מנסה לזלזל בעוצמתה של המחאה שפורצת אחרי שנים של תסכול ושחיקה, ואשר נושא הדיור הוא רק סממן אחד שלה. יכול להיות שזה דורש שינוי כיוון, אבל המשבר הזה יכול להוות מבחינת נתניהו הזדמנות. זו השעה לגלות מנהיגות ולקחת החלטה אסטרטגית שתחזיר למעמד הביניים, זה שמהווה את הבסיס למדינה הזו, את היכולת ליהנות מפרי עמלו. אז אולי אי אפשר להוריד באופן מיידי את מחירי הדיור, אבל אפשר לחשוב מחוץ לקופסה ולגרום לכך שבסוף החודש יישאר לנו יותר. הנה כמה רעיונות: לספק חינוך חינם מגיל שנה; להגביל את שכר הבכירים ולהגדיל את השכר לכל השאר; לשקם את מערכת הבריאות הציבורית ולבטל את הצורך בתשלומים של מאות שקלים לביטוחי בריאות פרטיים; להוריד את המיסים המעוותים שגורמים לנו לשלם הרבה יותר ביחס לעולם על דלק, רכב או כל מוצר מיובא אחר; וכן, גם לדאוג שיבנו פה מספיק דירות קטנות להשכרה ולזוגות צעירים. ראש הממשלה - זו ההזדמנות שלך. אני במקומך הייתי לוקח אותה בשתי ידיים.
