בין מחאה לאנרכיה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בין מחאה לאנרכיה

, עודכן
0

המדינה צועדת. לכל עבר. לכל מקום. אולי גם לשום מקום. אירועי השבועיים האחרונים עשויים להחזיר את עטרת מעמד הביניים ליושנה. גם לדרדר את החברה לאנרכיה.

הזכות להפגין שרירה וקיימת. גם המרכיב הערכי של הצועדים בראש חוצות זוכה לאהדה מובנת. לא נורא אם פה ושם בארץ ישראל הם גם חוסמים צירי תנועה. צריך לפנותם, אבל לא בזעם.

מחנה המפגינים מנומר. ממי שנושאים בעול הקיום היומיומי עד לפורקי עול, שגרימת אי סדר ציבורי היא היעד שלהם. חובת השלטונות לגלות הבנה. עד כה היתה המשטרה מידתית.

שליש מהציבור - ברובו משכבות הביניים - נושא בעול החזקתן של רצועות ערבים וחרדים, שאינם תורמים למאמץ הלאומי, אבל נתלים על קופת החסכונות הממלכתית של העמלים. לאחרונה גילה מעמד הביניים כי לא רק גמילות החסד למגזרים שאינם עובדים מרוששת אותו אלא גם הטייקונים, שלוקחים הלוואות מקרנות הפנסיה, ומחזירים רק חלק מהן. אילן בן דב ויצחק תשובה כבר שם, והקופה פתוחה והיד רושמת ועוד טייקונים יבואו בעקבותיהם.

בנתונים אלה אין מה לבוא בטענות אל יובל שטייניץ, גם אם היה צורך לצאת לכיכר העיר כדי להעמידו על דחיפות הבעיה. הרי כלכלת ישראל איתנה, אם כי הידרדרות ממושכת לתוהו ובוהו עלולה לחבל גם בהישג זה. בסערת הרוחות יש צורך בקורבן. צריך להקריב מישהו, ושר האוצר - יהיה אשר יהיה - הוא תמיד בהישג יד.

אמש הבטיח שטייניץ ליונית לוי בערוץ 2 כי עד תחילת 2012 תורגש הקלה בעומס החום הכלכלי והחברתי והפוליטי והמפלגתי. בעניין מרכזי הוא חתם על שטר ערבות: תכורסם שליטת הטייקונים במשק. הוא הבטיח להעביר כספים מהם לקופת הלאום. עוד ניווכח אם יניחו לו לעשות כן.

הוא מאוים. על ידי פוליטיקאים מהליכוד המתחרים בו, וזה מקובל, ועל ידי חלק מהקהילה העסקית הזועמת נגד ועדת הריכוזיות לריסון הטייקונים. רק שעד אז לא תשקוט הארץ.

הממשלה חייבת לטפל בלי להיבהל. לא להזניח עוד את מעמד הביניים וחסרי היכולת, אבל במידתיות. לעסוק בנושא בהתמדה, אבל לא להיכנס לבולמוס של פעילות המעיד על חרדה. בנימין נתניהו לא היה צריך לדחות מחר את ביקורו המתוכנן בפולין. שכן אין סיכון של ממש ליציבות ממשלתו, ואבוי לו אם אינו יכול לסמוך על הקואליציה שתעביר את חוק הווד"לים בהיעדרו, ובכלל חשש מפני ביקורת הוא יועץ רע לכל ראש ממשלה.

היום אמור נתניהו להציג את תוכניתו לפתרון המשבר, שהוא ביסודו חברתי-כלכלי אך אינו נעדר מרכיבים פוליטיים. יעשה כן, ויניח ליריביו להתנגד ולמחנהו לגונן, ולרחוב להפגין ולמשטרה לשמור על הסדר, ויטוס לוורשה. אין דבר טוב מזה כדי לשדר עסקים כרגיל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר