"זה נפל עלינו משום מקום", הגיב לטבח שלשום מפקד משטרת נורבגיה. לא נכון. הטבח נפל על העם הנורבגי מהעבר. הרוצח המתועב, אנדרס ברינג ברייביק, ינק מתזות הימין הקיצוני ששיגשגו במדינה בשנות ה-40. הרעיונות האלה מצויים, מתברר, בנורבגיה גם היום. היטיב לאבחן אותן הסופר יו נסבו, שכתב את ספרו "אדום החזה" בדיו שנשארה בנורבגיה משנות ה-40 האפלות. בספר מסופר על בריון ניאו-נאצי שמוחץ גולגולת של מהגר וייטנאמי ובהמשך נחשפת סידרה של מעשי רצח ללא הסבר. אחת הדמויות בספר אומרת: "מה הפלא שהיטלר הרגיש קירבה לנורבגים, הרי אנחנו לאומנים קנאים בנפשנו. אנחנו לא מעזים להודות בזה". אף אדם בר דעת אינו חושב כך היום. בדיוק כמו שהישראלים הם לא ברוך גולדשטיין והאמריקנים הם לא טימותי מקווי, כך גם הנורבגים הם לא אנדרס ברינג ברייביק. לא בכדי הדגיש רה"מ הנורבגי: "הרוצח והדומים לו לא יהרסו את הדמוקרטיה שלנו". שהרי התזות משנות ה-40 עדיין מאיימות על הדמוקרטיות הליברליות הנאורות של היום. אבל המעשה של ברייביק יצר בעיה אחרת, תודעתית. בעולם שבו כל משופם שחום נתפס כחשוד בהשתייכות לארגון טרור, קצת קשה לקבל שבחור בלונדיני, אפילו נאה, יכול להיות מסוכן. ברייביק יכול היה לגלם את הגיבור הטוב בסרט הוליוודי. ואולי כאן הפחד הגדול של אירופה. בטרור האיסלאמי קל יותר להילחם, שהרי המוסלמים אינם דומים לנו, אינם כמונו. הימין הקיצוני, לעומת זאת, בא מקרבי. אולי בגלל זה מיהר העולם להסתער על מה שהוא מכיר טוב יותר היום, הטרור האיסלאמי. ה"ניו יורק טיימס" מיהר לדווח כי ארגון איסלאמי (אנסאר אל-ג'יהאד) קיבל אחריות למעשה, ובעקבותיו הלכו גם עיתונים, אתרים ובלוגרים רבים. הנורבגים, בדיוק כמו הישראלים והאמריקנים, אינם מוגנים ואינם מחוסנים מפני הדבר הזה שנקרא טרור, יהיה הטרור איסלאמי או ימני-קיצוני. זה נבלה וזה טריפה ושניהם מתעבים אותנו, אזרחי העולם. נ.ב. שירות הביון הנורבגי כתב בתחילת השנה כי הימין הקיצוני - כמו השמאל הקיצוני - אינו מהווה איום ממשי על החברה הנורבגית בקרוב. בדיוק כמו שירותי ביון אחרים שלא חזו את אביב העמים הערבי.
