בולמוס החקיקה הבעייתית של סיעת ישראל ביתנו וח"כי הליכוד זאב אלקין ויריב לוין החל נותן אותותיו בקואליציה, ובתגובות בחו"ל. מאמר המערכת של ה"ניו יורק טיימס" (השולל את החרם על ישראל) סדק אתמול את הצלע המדינית, שהיתה עד כה חומה בצורה של ישראל מול אויביה. העיתון החשוב בעולם החל למצוא כתמים על אור הדמוקרטיה של מדינת היהודים. הן בחוק החרם, הן באיום על בית המשפט העליון. מציאות זו, שליחכה גם את יהודי ארה"ב, הולידה מנגד קואליציה בתוך קואליציה. זו מין קואליציה אד-הוק. ליברלים חניכי האסכולה של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין ואישים המבינים את המשמעות המדינית של החוקים - לא מה תוכנם אלא כיצד הם משתקפים בדעת הקהל בעולם - חברו לתקן את הנזק. לא רק גוש מרכזי בליכוד, שהסתייע בהודעתו של בנימין נתניהו כי לא יתמוך בחוק המושיב את שופטי בג"ץ בפני טריבונל של ח"כים וגם לא בוועדות חקירה פרלמנטריות בעלות רמז מקרתיסטי. לפתע יש התעוררות גם בשולי הקואליציה. למשל, ד"ר עינת וילף מהעצמאות, שיש לה ניסיון מדיני, נחלצה אתמול להציל את כבוד כל חלקי הקואליציה ולצמצם את חוק החרם. היא העלתה רעיון מעניין, שיחזיר למתנגדים את חופש הביטוי נגד החוק, אבל יאפשר לפעול נגד מי שיפרו חוזים והסכמים חתומים עם יצרנים בהתנחלויות. לאכול את הכבש ולהותירו שלם. פתרון דחוק לצורך השעה. המבחן המעשי יתקיים היום, והוא מותנה בנחישותה של פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו להעלות היום להצבעה את הצעתה להקים ועדות חקירה פרלמנטריות ובתוצאותיה. אישים כמיכאל איתן, בני בגין, דן מרידור, גדעון סער וראובן ריבלין, שלא היו מרוצים מחוק החרם אבל חלקם תמכו בו כמתחייב מהמשמעת הקואליציונית וחלקם נמנעו, יוכלו לתת ביטוי לדעתם. היש בידם להטות את כפות המאזניים- אם נתניהו, שכבר הכריז כי יצביע נגד הצעת החוק, יפעיל מכבש פוליטי באמצעות שכנוע ולא בכפייה - יהיה לישראל מה להציג בפני ידידיה בעולם, ובעיקר לעיני יהודי אמריקה הנבוכים. נחוץ "לא" מהדהד להצעת חוק ועדות החקירה כדי לסתום את הסדק בחומה, ולקבע מחדש את מעמדה של ישראל כדמוקרטיה הבלעדית במזרח התיכון.
