הכוונה טובה, התוצאה רעועה | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הכוונה טובה, התוצאה רעועה

, עודכן
0

בדיוק 400 ימים אחרי שהתפרעה על סיפון המרמרה בדרכה לעזה, סולקה אתמול ח"כ חנין זועבי ממליאת הכנסת לשבועיים וחצי. חבל, ח"כים עם כוונה טובה הגיעו לתוצאה רעועה.

זאת בעיקר מפני שהחלטת ועדת האתיקה מצביעה על כשל ונתק בשיח היהודי-ערבי בתוככי ישראל. זועבי לא נעלבה; לא אכפת לה; גירוש מן הכנסת הוא צל"ש בעיני בוחריה. זו הטרגדיה האמיתית, עידן מגדל בבל, מגזר אינו מבין את שפת משנהו.

הכנסת אינה צריכה לבחון את מעשיה החמורים של זועבי על ספינת המחבלים. גם לא את לשונה הנתעבת כאילו ישראל רצחה בדם קר את מי שבאו לסייע בידי חמאס. עליה להבין כי עונש כה קל אבל רווי כותרות מדרבן את עמיתיה של זועבי בסיעות הערביות לנקוט עמדות קיצוניות. הם רואים ועיניהם כלות. שכן רק דיבורי סרק מהנוסח של זועבי חודרים בעד צג הטלוויזיה ומכשיר הרדיו לביתו של הבוחר הערבי.

עגום להתבונן אל המציאות ולהבין כי באווירה השוררת עתה בישראל אין מרפא ליחסים היהודיים-ערביים. אין טעם להעמיד פנים כאילו כללי המשחק הפרלמנטרי מתקיימים כסדרם. לא, הם לא.

לצד אחד לא אכפת להיות מגונה. נוח לו להתייצב בפוזה של נרדף. הוא גורף גם את אלה מבין חברי הכנסת הערבים, שמעדיפים שיג ושיח עם הרוב היהודי.

אם השתתפות של ישראלים במשט היא עבירה פלילית, צריך לחתור להעמידם לדין בבית משפט רגיל. ביחד, זועבי וראאד סלאח ויונתן שפירא, תוך הסרת החסינות מהח"כים המעורבים בה. אם אין זו עבירה על פי ספר החוקים, יש לבלוע את גסות הרוח ודברי השקר שבפיהם ולהמשיך הלאה. אך אין טעם בענישה פרלמנטרית המתאימה למועדון של ג'נטלמנים לונדונים.

נשיאות הכנסת צריכה לנהל את המשכן ביד רמה והוגנת ושוויונית. אבל לא לדון את זועבי וחבריה על בסיס אתי. לא מפני שהם ראויים לסלחנות על דיבוריהם, שמגיעים אפילו כדי השוואת מנהיגים ישראלים לנאצים, אלא כביטוי לתחושה עד כמה נואש הרוב מתקוותו לדו-שיח.

הוויתור על הרחקת זועבי אינו מוצע כהקלה בעונש אלא כאכזבה עמוקה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר