לעצור את השיטפון
רעה כפולה ומכופלת ומשולשת עלתה מהצעת החוק, המסוכנת לחיים הדמוקרטיים, של זאב אלקין ויריב לוין, להתנות את בחירת שופטי העליון באישור הכנסת. שומו שמיים.
אני מדמה לעצמי את משה קצב מחליט על בחירת מנחם (מני) מזוז לבית המשפט העליון, ואהוד אולמרט דן במועמדותו של משה לדור, ואריה דרעי גוזר את גורלה של מרים נאור, והרשימה ארוכה למרבה הצער. אך גם אם לא הם אלא מיכאל בן-ארי וחנין זועבי - גם זה רע מכל.
החומרה עולה מדרגה על רקע המועד שבו בחרו להעלות את ההצעה. חוק החרם, שמבחינת אחינו בהתנחלויות עדיף שלא היה בא לעולם, הועבר מייד להכרעת בג"ץ. האם הוא מידתי? לא ברור. גם לפי היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, ככה וככה.
אך כאשר לקראת הדיון בבג"ץ הזהיר לוין, ואחריו אביגדור ליברמן, את בית המשפט העליון שלא ייגע בחוק החרם, והוסיפו הצעה להעמיד את בחירת חבריו לפני טריבונל של פוליטיקאים - הצמדת השניים היא איום הגובל בשיבוש הליכי משפט, או לפחות בהטרדת שופט. כיצד היתה המשטרה מגיבה אילו זאב רוזנשטיין, למשל, היה מאיים על השופטת במחוזי שלא תעז לשולחו לכלא? חד וחלק, כתב אישום עם צינוק בדרך.
טוב עשה בנימין נתניהו שהצטרף לגדעון סער ודן מרידור ובני בגין ואהוד ברק ושלל את הצעת החוק של הימין הקיצוני בליכוד. חבל שעשה כן רק לאחר שציפי לבני סנטה בו, וגם זאת בהודעה מוסמכת אבל לא מעל דוכן הכנסת.
גם ללבני יד ארוכה במשגה. נכון הטיח בה נתניהו שקדימה תמכה בחוק החרם בנוסח יותר חמור מכפי שאושר, ומה לה כי תלין? היה עליה לפנות לנתניהו וליזום דיון על מנת לאתר דרכים להמשיך בשיתוף הפעולה ביניהם באשר לחוק זה, ואם לאו - להודיע כי קדימה חזרה בה ושינתה את דעתה, ולהתפלמס על עמדתה החדשה בדיונים פומביים.
שורש הרע הוא בחוק החרם, שהוליד את ההצעה של לוין ואלקין. אין בו תועלת ממשית להתנחלויות, אבל נזק לישראל. אם היה בכך ספק, בא אתמול שגריר בריטניה בתל אביב מתיו גולד בראיון ל"מעריב" ואחד מבכירי אישי הציבור ביהדות האמריקנית אייב פוקסמן ואמרו דברים אלה במפורש, והם רק הסנוניות הראשונות.
פוקסמן עומד בראש ארגון גדול, הליגה נגד השמצה. הוא מתמיד בתמיכתו בישראל. אם הוא אומר כי אפילו ביטול החוק בבג"ץ לא ימחה כליל את נזקו, הרי זה אות לשימוש שיעשו בו אויבי ישראל ברחבי העולם המערבי. דברים כדורבנות. מדברים בעד עצמם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו