ברכות, עד המלחמה הבאה

מספר המדינות באו"ם גדל אתמול ל-193 לאחר שדרום סודן הכריזה על עצמאותה בג'ובה הבירה. מזכ"ל האו"ם באן קי-מון, המבין דבר או שניים במדינות חצויות, איחל שגשוג והצלחה למדינה החדשה, אך גם הוא מבין כי רב הסיכוי שיחסי צפון-דרום בסודן יהיו דומים מאוד לאלה שאצלו בבית, בקוריאה.

עשרות שנים נמשכה בסודן מלחמת האזרחים. השיא היה בין 1983 ל-2005 כששני מיליון איש קיפחו את חייהם. ב-2005 נחתם הסכם שלום אבל עומר אל-באשיר, נשיא סודן, ניסה בכל כוחו לטרפדו. סביבתו האיסלאמית-רדיקלית לא תמכה בהסכם, שנישל את סודן מהתואר המדינה הגדולה באפריקה כשאיבדה שליש משטחה.

חרטום אמנם הכירה בעצמאותה של ג'ובה כבר שלשום, לפני ההצהרה הרשמית, ובאשיר הגיע לחגיגה, אבל זה לא מסתיר את המלחמה החדשה שבאופק.

המחלוקות בין ערבים-מוסלמים בצפון לנוצרים ובעלי אמונות אפריקניות בדרום עדיין קיימות. הן לא רק טריטוריאליות, הן גם - חמור יותר - סביב הכנסות מנפט.

כבר אחרי משאל העם של חודש ינואר, שבו תמכו 99 אחוזים בעצמאות, יצא צבא הצפון למערכה צבאית בכמה חזיתות, הקשורות כולן במישרין או בעקיפין לג'ובה. תחילה בדרפור, שם כוחות מורדים רבים זוכים לסיוע של ג'ובה. כך גם לגבי שטח דרום קורדופן, העשיר בשדות נפט, שם לחמו המיליציות לצידה של ג'ובה במלחמת האזרחים. עד לאחרונה נלחמו גם בשטח המחלוקת באזור הגבול, אביי, שקיבל סטטוס מיוחד לאחר ששני הצדדים לא הגיעו להסכמה למי הוא שייך.

ויש את הנפט. יותר מ-80 אחוזים משדות הנפט שייכים היום לדרום, אבל התשתיות (בתי זיקוק וצינורות הנפט) שייכות לצפון. מה עושים? כיצד מחלקים את ההכנסות? דוחים את ההחלטה - עד המלחמה הבאה.

לסודן החברה בליגה הערבית לא היו, מן הסתם, יחסים דיפלומטיים עם ישראל. דרום סודן ממהרת להודות לישראל על עזרתה במלחמת האזרחים, תוך שאיפה ליחסים טובים ולשיתוף פעולה. כבר הרווחנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו