סגירת עיתון זה חדשות רעות. סגירת הצהובון הבריטי, "ניוז אוף דה וורלד", זה חדשות רעות מאוד. לא כי מדובר בפאר יצירת העיתונות הבריטית (רחוק מזה) אלא בגלל הסיבות: פרשה מכוערת ביותר שבמסגרתה האזין העיתון בסתר לאלפי אנשים, כולל משפחות של קורבנות מלחמה בעיראק ואפגניסטן. ראש ממשלת בריטניה דיבר על הצורך להקים ועדת חקירה כדי לבדוק את "ההתנהגות הלא אתית" של הצהובון. דיוויד קמרון טועה: זה לא אתי - זה פלילי! לאיל ההון האוסטרלי-אמריקני רופרט מרדוק לא היתה ברירה של ממש. הוא היה חייב להיפטר מתפוח האדמה הלוהט בדמות הצהובון, היוצא לאור מאז התקופה הוויקטוריאנית, זה 168 שנה. השבועון הפך לחומר רדיואקטיבי בידיים של מרדוק. הוא הבין כי המותג של אתמול הפך לכתם ענק המאיים על כל האימפריה. הוא בחר להיפטר ממנו, ומהר. אולי הוא האמין כי אם "אין עיתון, אין סיפור", ובכך לשים סוף לפרשה. אבל הסיפור גדול מדי, גדול אפילו מהעיתון. עובדה. לסיפור הזה 3 היבטים: פלילי, אתי וכלכלי. פלילי: להאזנות סתר יש כללים. הצהובון הבריטי הרגיש אולי כי הוא מעל החוק, שאם לא כן קשה להבין את ההנחיה לחדור באמצעות חוקר פרטי למכשיר הטלפון הנייד של נעדרת בת 13, להאזין להודעות במענה הקולי שלה ואף למחוק חלק מהן, ולגרום לחוקרי המשטרה לחשוב שהיא בחיים עת שהיא כבר לא. מזעזע. לחשוב על עיתון שמצותת לקרובי משפחה של נפגעי פיגוע הטרור ברכבת התחתית בלונדון ב-2005 ואפילו למשפחות קורבנות מלחמה שנפלו למען המולדת. אתי: בחודש מארס 2003 הוזמנה רבקה וייד, לימים עורכת של ה"סאן" הבריטי, להעיד בוועדה פרלמנטרית על דפוסי ההתנהגות המאוד בעייתיים של הטבלואידים בבריטניה. "שילמנו למשטרה כדי לקבל סיפור בעבר", הודתה. מאחר שההודעה גרמה לסערה, היא כמובן לא זכרה איך ומתי. בינתיים היא התחתנה ושמה הפך לרבקה ברוקס, אך זו אותה רבקה ששנה קודם לכן היתה העורכת הראשית של "ניוז אוף דה וורלד", עת צותת העיתון למכשיר הנייד של הנעדרת בת ה-13. ברוקס טוענת היום שלא ידיעה. "גם אם היא לא ידעה, היא יצרה את האקלים", אמרו אתמול בבריטניה אלה שעבדו תחתיה. יש גבול ל"מחיר" גם בשביל הסיפור הטוב בעולם. כלכלי: הצהובון הבריטי מכר 5 מיליון עותקים לפני 20 שנה. בשנות ה-50 עמד המספר הזה על 8 מיליון. היום הוא מוכר "רק" 2.6 מיליון עותקים - הלוואי על כל עיתון בימינו. מרדוק מחזיק גם את ה"סאן", המאוד דומה ברוח ובסגנון ל"ניוז אוף דה וורלד", כך שהוא יכול במהלך הסגירה שלו פשוט להוציא את ה"סאן" יום נוסף - שביעי בשבוע - בגירסת Sun on Sunday למשל, ובכך להמשיך לצאת ביום ראשון ואף לחסוך. בשנות ה-30 היה עיתון בבריטניה שהעז להציג באור חיובי את היטלר ומוסוליני. העיתון שרד את הטעות ושמו בבריטניה הוא ה"דיילי מייל". היום זו תקופה אחרת והפשע שונה. אז מדובר היה בהבעת עמדה, היום, לעומת זאת, מדובר בעניין פלילי. נ"ב. צחוק הגורל: לפני שנה קיבל העיתון פרס על חשיפת פרשת שחיתות בקריקט.
