ההמון ביוון זועם. אפילו האלים לא יכולים להרגיע, ודאי לא בריסל. בפרלמנט אישרו המחוקקים קיצוץ של 28 מיליארד יורו והפרטה של נכסי מדינה בשווי 50 מיליארד יורו. היוונים יודעים שמישהו צריך יהיה לשלם את המחיר. המישהו הזה זה הם. האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית הבטיחו לעזור. בשביל זה צריכה יוון לקצץ 20 מיליארד דולר בהוצאות הממשלה. בנוסף צריכה הממשלה לגייס 20 מיליארד דולר. איך עושים את זה? בהגדלת מיסים ובהפרטה. לא פלא שהאזרח היווני - שהורגל לטוב יש להודות - לא מרוצה, בלשון המעטה. הוא יעבוד יותר בשביל הרבה פחות, ובנוסף ייפרד מנכסים לאומיים. לטובת מי? לאויב העם היום: העשירים! בבריסל נשמו אתמול לרווחה. ההצבעה בפרלמנט היתה קריטית מבחינתם, לא פחות מאשר עבור אתונה. ולמה יוון כה חשובה? יש להבין כי קרן המטבע הבינלאומית ומדינות אירופה מזרימות ליוון כספים רק כדי שזו תוכל לשלם חובות. זה, דרך אגב, מסביר מדוע לא רק היוונים זועמים אלא גם צרפתים וגרמנים, שלא מבינים מדוע משלמים בכספי המיסים שלהם חובות של יוונים. אבל ראשי הקהילה הפיננסית תומכים ביוון מאחר שהם יודעים היטב כי אם יוון קורסת, מדינות חלשות אחרות בגוש היורו כמו אירלנד ופורטוגל הולכות בעקבותיה. וזה בלי להזכיר את ספרד, עם שיעור אבטלה של 19 אחוזים - כפול מהממוצע במדינות גוש היורו. לא פלא שהכלכלן נוריאל רוביני מאוניברסיטת ניו יורק, שחזה את הנפילה הכלכלית של 2008, פסימי מאוד לגבי גורלו של גוש היורו. ככה זה כש-17 אומות הופכות את גורלן לאחיד.
