על משגים וטעויות

השבוע ימלאו חמש שנים ללילה הנורא שבו הרגו אנשי חמאס שני לוחמי שריון ישראלים, שנשכחו במרוצת הזמן מהתודעה הציבורית, וחטפו אל ארץ גזירה ברצועה את גלעד שליט.

בשבת הראשונה שלאחר מכן אמר אהוד אולמרט לשרים ולקצינים בכירים שהתכנסו בביתו כי לא ייכנע לסחטנות, גם אם יעלה לו הדבר בכיסאו. אך משנכשל בניהול מלחמת לבנון השנייה החל למצמץ לכל עבר, וגם בעניין זה, ובתוך זמן מה עלה מספר המחבלים שישוחררו לאלף, או יותר.

מאז אוי לנו שכך אירע לנו. הרמטכ"ל בדימוס גבי אשכנזי הפשיט את ישראל עירום ועריה בהודיעו בחוסר אחריות מטעם הגורם המוסמך במדינה כי ישראל אינה יודעת כלל היכן מוחזק שליט. ראש השב"כ יובל דיסקין לא הביא מידע רלוונטי. ישראל לא העזה לגבות מראשי חמאס את המחיר, ליצור מאזן כואב, להפוך את חיי מנהיגי הרצועה לבלתי אפשריים. הם הופיעו בראש חוצות, ושליט נמק במחשכים.

רק פעם אחת נראה היה כי ישראל קרובה להשיג את שלה בעיצומו של מבצע עופרת יצוקה. אולמרט ויואב גלנט יעצו לא לחדול עד להשגת היעד. אהוד ברק וגבי אשכנזי - אז עדיין ביחד - מיהרו לגמור. אין שליט.

אין מדינה בעולם שבמקום להפעיל עוצמות ולחץ מוכנה לנהל משא ומתן ביחס של 1:1,000; ששותקת לנוכח חרפת הצלב האדום, אשר אינו מרעיש עולמות מדוע אין הפלשתינים מניחים לו לפגוש את החטוף, והרי אפילו הנוראים במשטרי ערב - הסורים בעת לכידתו של אורי אילן שהתאבד ב-1955 - הרשו לצלב האדום לפוגשו; שאזרחיה משלים את עצמם כי בפעם הבאה - אחרי פרסום דו"ח חסוי של ועדה בראשות מאיר שמגר - זה יהיה אחרת. אין ישות לאומית שגורלו של האחד כה יקר לה, וזה הצד היותר יפה של מדינת היהודים.

ישראל הסכימה לשחרר אלף וזה היה משגה, אך את הנעשה אין להשיב, ועתה באו גרמניה וצרפת המבקשות להוסיף מיליארדי יורו למשטר חמאס בעזה אם ייאות לקבל את התנאים אשר דובר בהם - שחרור של אלף טרוריסטים - ובלבד ששליט יחזור. בנימין נתניהו מוכן כנראה לקבל את העיסקה ולכן שומר על זכות השתיקה.

הלב כבד ומר על גורלו של הנער ועל ייסורי משפחתו ועל חולשת הדעת של רוב הציבור ועל עליבותה של ישראל. הוי ארצי מולדתי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו