המצביעים בטורקיה עתידים להעניק בבחירות המתקיימות היום, כך מלמדים כל הסקרים, ניצחון גדול לראש הממשלה המכהן, רג'פ טאיפ ארדואן. אחרי הכל, בהנהגתו הפכה טורקיה למעצמה אזורית הנהנית מיוקרה וממעמד במרחב שמסביב לה, אבל גם בעולם כולו. ומה שחשוב יותר מבחינתו של הבוחר הטורקי הוא שבהנהגת ארדואן הפכה טורקיה למדינה הנהנית מיציבות פוליטית ומשגשוג ומפריחה כלכליים חסרי תקדים, כמותם לא ידעה מעודה. אבל השאלה החשובה בבחירות אינה זהותו של המנצח, אלא האם יעלה בידי ארדואן ומפלגתו האיסלאמיסטית לזכות בשני שלישים מן המושבים בפרלמנט. הישג כזה יאפשר לארדואן להכניס שינויים בחוקה הטורקית ברוח חזונו, חזונה של מפלגתו, מפלגת הא.ק.פ. עניינו של חזון זה הוא התנתקות ממורשתו החילונית והפרו-מערבית של מייסדה של טורקיה המודרנית, אטאטורק, והפיכתה של מדינה זו למדינה איסלאמית הרואה באימפריה העות'מאנית את מודל ההשראה והחיקוי שלה. החוקה החדשה שבה חפץ ארדואן תאפשר לו לשנות את שיטת הממשל לנשיאותית, דומה לארה"ב. וכך, בעוד שנה או שנתיים, יתמודד ארדואן על משרת הנשיא ויהפוך להיות שליטה הבלתי מעורער של טורקיה, כמעט ללא איזונים ובלמים. קולו של הצבא הטורקי, שבמשך שנים שימש מגן מורשתו של אטאטורק בטורקיה, כבר לא נשמע כלל. במהלך שבע שנות שלטונו הצליח ארדואן להחליש את כוחו של הצבא ולדחוק אותו מכל מעורבות בחיים הפוליטיים במדינה. זאת, לא מעט בתמיכת מדינות אירופה וארה"ב, הרואות בארדואן דמוקרט המבקש להחזיר את הגנרלים הטורקים אל חנות הצבא. ארדואן גם החליש מאוד את כוחן של יתר האליטות החילוניות בטורקיה, שעד אז נלחמו בחירוף נפש כדי לשמור על טורקיה מדינה חילונית הנושאת את עיניה למערבה ומבקשת להיות חלק בלתי נפרד של אירופה. את מחיר חלומות הגדלות של ארדואן שילמה, כידוע, לפרק זמן ממושך ישראל, שהפכה לשק החבטות של ראש הממשלה הטורקי בדרכו למימוש חזונו להפוך את טורקיה למעצמה אזורית הנהנית מתמיכה רחבה בעולם הערבי. עתה משלם את המחיר חברו הטוב של ארדואן מן העבר, בשאר אל-אסד. טורקיה, כך מתברר, אינה מתכוונת להישאר צופה מן הצד במאבק בין משטרו החילוני של בשאר אל-אסד, הנתמך בידי העולם השיעי (איראן וחיזבאללה), לבין מתנגדיו של משטר זה, בני העדה הסונית בסוריה בניצוחם של אנשי האחים המוסלמים. בשביל מפלגתו של ארדואן, האחים המוסלמים באשר הם, בין שבפלשתין (חמאס) ובין שבסוריה, הם אחים לאמונה ובעלי ברית פוליטית לעתיד. ארדואן נושא עיניו לא רק ליום שאחרי הבחירות בטורקיה, בדרכו לשנות מן היסוד את פניה של מדינה זו. אבל אפשר מאוד שהוא נושא עיניו גם ליום שאחרי בשאר בסוריה, עת יעלו לשלטון במדינה זו בני העדה הסונית. אז תבקש טורקיה לתפוס את מקומה של איראן כבעלת הברית ואולי גם בעלת הבית בסוריה. אחרי הכל, במשך 500 שנה היתה סוריה מחוז עות'מאני שנשלט מאיסטנבול, ובעתיד היא אולי תישלט מאנקרה.
