בסוף הקיץ נדע את התשובה

המשחק הקשה והמסובך על הנייר של פרננדז התברר מהר מאוד כאחד ממשחקי החוץ הקלים של הנבחרת בשנים האחרונות. הכחולים-לבנים נטלו את היוזמה בשלב מוקדם, שלטו במתרחש ללא עוררין, ולא סבלו כמעט משום איום מצד הלטבים.

למרות שהחולשה של המקומיים היתה ידועה עוד לפני שריקת הפתיחה, יש להעריך את העובדה שהשחקנים השיגו הכרעה במשחק כבר במחצית הראשונה. ההרכב של פרננדז הוכיח את עצמו: אם זה שפונגין בהופעה מחודשת ומוצלחת מאוד, אם זה זהבי בקישור הדפנסיבי, שעשה עבודה טובה בהגנה וגם הצטרף נכון לחלק הקדמי, ואם זה חמד, שכחלוץ בודד עשה את המוטל עליו במשחק עם הגב לשער, כשבאחד המקרים הוא הכין מצוין את הכדור לשער של יוסי בניון. חבל שמעבר לשער, יוסי לא הורגש מספיק. פרננדז הציב אותו נכון כשחקן החופשי מאחורי חמד, אבל לא ראינו ממנו יותר מדי מהלכים מסוכנים.

הנבחרת ניצלה עד תום את בעיית האיטיות במרכז ההגנה הלטבית, בעיה שבאה לידי ביטוי בהכשלה על שפונגין בדקה קריטית, על סף סיום המחצית. אמנם ההגנה שלנו לא הרבה יותר מהירה אבל מול ההתקפה המוגבלת של הלטבים זה מספיק טוב, וצמד הבלמים, טל בן חיים ודקל קינן, טיפל היטב בניסיונות הספורים של ההתקפה הלטבית.

אלמוג כהן הפגין יכולת טובה. למזלו, נגיעת היד הכל כך מיותרת שלו שגרמה לפנדל לא השפיעה בסופו של דבר על התוצאה, כי טעויות כאלה יכולות בקלות להפוך משחק.

עדות לשאיפות הצנועות של הלטבים קיבלנו לאחר השער המצמק שכבשו. החגיגות שלהם התאימו יותר לשער ניצחון מול ספרד. ללמדכם על היריבה שפגשנו.

תוצאות המחזור מסדרות את הטבלה על פי הציפיות המוקדמות ומותירות את המאבק בין קרואטיה, יוון וישראל, כאשר לקרואטים עדיפות להשיג את המקום הראשון. גאורגיה, שעל פי דברי פרננדז כבר הפכה לאימת אירופה, חוזרת למימדיה הטבעיים.

הנבחרת עשתה את שלה בשלושת המשחקים האחרונים, ועכשיו אפשר להמשיך עם הספקולציות עד ספטמבר. אז נדע באמת אם אנחנו מסוגלים סוף סוף לנצח גם יריבה שמדורגת מעלינו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו