"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זיכרון רצח העם הארמני

,עודכן

התעלמותה המתמשכת של ישראל הרשמית מטבח העם הארמני היא התנהגות מחפירה ומביכה. דווקא בשל עברנו כעם מוכה פליטות וניסיון הכחדה שאין שני לו, ההתעלמות המתמשכת זה שנים מהכרה בטבח העם הארמני הופכת תמוהה ומקוממת במיוחד.

מדובר בסוגיה כאובה וטעונה, החוצה מחנות פוליטיים. סוגיה זו אינה חלק מן הפולמוס והקיטוב בין שמאל לימין. הראיה לכך היא שהנושא עלה בעבר מעל בימת הכנסת ביוזמתם של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, השר בני בגין ואחרים, בתמיכת חבריי לשעבר בסיעת מרצ יאיר צבן, יוסי שריד וחיים אורון, שמקפידים להעלות את הנושא לדיון בשלהי אפריל. אלא שבריטואל ציני וקבוע הוא מועבר ביעף לדיון, כביכול, בוועדת החוץ והביטחון, ושם הוא כמובן נקבר.

לפני שבועיים נפל דבר, והכנסת החליטה לקבל את הצעתי ולקיים דיון ברצח העם הארמני בוועדת החינוך של הכנסת. אתמול התבשרנו על החלטתו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין לקיים מדי שנה דיון במליאה לציון רצח העם הארמני בידי הטורקים. וטוב עשה ריבלין כשהחליט על כך. זהו צעד מוסרי חשוב מפני שחובתנו היתה להכיר, זה מכבר, בטבח העם הארמני, ולבטא עמדה מצפונית חד-משמעית. יש סוגיות וערכים שאסור לנו לגמגם בהם, ואל להם להיות מוקרבים על מזבח מדיניות חוץ וסבך שיקולים ואינטרסים קצרים וצרים. נשגבת מבינתי הקפריזה הטורקית לא להכיר בטבח ולא לקבל אחריות, ומצד שני, צר לי שישראל אימצה את העמדה הטורקית. ההידרדרות ביחסי ישראל-טורקיה מצערת ומדאיגה, אולם שזירת העניין הארמני למערכת היחסים היא בבחינת מין בשאינו מינו. ראוי וחובה על ישראל לנקוט עמדה מוסרית, בסיסית וקשיחה, שאינה נגזרת של יחסי חוץ. היסטוריה, זיכרון ותודעה אינם מטבע עובר לסוחר בזירה המדינית.

לנוכח הטרגדיה הארמנית, אופייה ומימדיה, נשמעים טיעוניה של ישראל - שנה אחר שנה - כתערובת של קטנוניות, איוולת ובעיקר קהות חושים. קשה להאמין איך היסטוריה קודרת הופכת לחנוונות: "התנאים הפוליטיים אינם מתאימים", "מה יהא על גורל היחסים עם טורקיה", "זוהי סוגיה להיסטוריונים" ושאר ירקות והבלים רטוריים. זו ואף זו: לא רק שישראל מסרבת במפגיע להכיר ברצח העם הארמני, היא אף משתפת פעולה עם ארגונים יהודיים בארה"ב שתכלית פעולתם היא טרפוד הכרה בטבח - כך עולה מספרו של ההיסטוריון פרופ' יאיר אורון "הכחשה - ישראל ורצח העם הארמני". ההכרה באסונם של אחרים אין בה כדי לפחת ולהקטין את אסוננו אנו, להפך. מי שאינו מסוגל להזדהות עם סבלם של אחרים יתקשה לגייס הזדהות עם סבלו. אנחנו לא יכולים להתכחש לכך שתופעות של רצח עם התרחשו בעבר, וממשיכות להתרחש גם היום.

כבת לניצולי שואה, וכמי שסבורה ששואת יהודי אירופה היתה אירוע ייחודי שאין כמוהו בזיכרון האנושי, מקנן בי החשש שההתעלמות המופגנת והשיטתית שלנו מרצח העם הארמני, הכחשתו והדחקתו פועלת כבומרנג ומחוללת בעקיפין פיחות וזילות בגדול שבאסונות - שואת עמנו.

הכותבת היא חברת כנסת מטעם מפלגת מרצ

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר