לפני המשחק חגגו אוהדי חיפה בקניון אילון הסמוך. "הצלחנו להגיע לתל אביב למרות הענן הוולקני". האוהדים האדומים שאלו אותם אם הגיעו מאיסלנד, והחבר'ה בירוק השיבו: "אנחנו חיים בחיפה, כל השנה יש שם ענן וולקני מעל הראש שלנו". וגמר גביע שהחל באווירה מחויכת, הסתיים ככה. אוהדי מכבי חיפה הפתיעו ונשארו ברובם להודות לקבוצתם על עונה נפלאה שלא היתה שום סיבה שתסתיים בדאבל. אוהדי הפועל, מצידם, היו מבסוטים מזה שלחיפה אין דאבל ואחת הקבוצות הגדולות בתולדות המועדון סגרה עוד גביע. פעם תואר שבאמת התרגשו בגינו במועדון האדום, היום יש לו טעם רק אם מנצחים את מכבי חיפה או שהוא מגיע עם דאבל. אגב, ניצחון הגביע הכי גדול של המועדון בכל הזמנים התרחש בשנות ה-30, כשהפועל הביסה אז 1:12 את מכבי חיפה. נו, כנראה מדובר בקבוצת גביע טיפוסית עוד מ(יענקל'ה) שחר ההיסטוריה. זה היה ערב ישראלי למופת: מצד אחד אלפי חובבי כדורגל שהסכימו להתיישב במקומות שלא דרכה בהם כף רגל אדם מאז אימן מיחיץ' את הנבחרת, מצד שני סדרנים מבולבלים שגרמו לכך שאיצטדיון שלם יעמוד ברוב המשחק. תוסיפו לכך את העובדה שישי לוי התבלבל בשירת "ההמנון", ותגלו שיש לנו ארץ נהדרת. בתל אביב לא הוכנו במות שמחה, כי שוב, גביע זה תואר שמתאים לקבוצות הקטנות של העיר כמו מכבי. עם זאת, בעשור האחרון, אם מוסיפים את ההצלחות בגביע אירופה, נראה שבאמת הפועל חזקה מכל מאמניה ושחקניה יחד. האוהדים האדומים זכו אתמול לכמה שעות של חסד עד הקרב החשוב באמת, זה נגד הבעלים המסוכסכים והנציגים שלהם, שחושבים שלאהוד את הפועל ת"א זו סיבה מצוינת לחרב אותה עד יסוד.
תואר לקבוצות קטנות
עדי רובינשטיין
כותב במוסף "ישראל השבוע". החל את דרכו בתחום העיתונות בשנת 2000 בעיתונות הנוער. סיקר תחומים מגוונים, ובהם פוליטיקה, אוכל, תרבות וספורט. סיקר את אסון היסעור ברומניה ב-2010: "עם השפה הרומנית השגורה בפי הצלחתי להגיע לבכיר בצבא המקומי, שסיפק לי ציטוטים כואבים שנהפכו לכותרת השער של העיתון למחרת".
