במזרח התיכון הכל אפשרי, כולל תחזית צונאמי. כיצד ניתן, אחרת, להסביר את החשש מגלי ים ענקיים שיתנפצו בעוצמה רבה אל חופי הים התיכון בחודש ספטמבר ויסחפו אותנו אלוהים יודע לאן. יש מי שחוזה כאן צונאמי מדיני במקביל להכרזה החד-צדדית של הפלשתינים למדינה פלשתינית. אתמול בלונדון הבטיחו לנו מנהיגי ארה"ב ובריטניה מצופים בטוחים. במסיבת עיתונאים משותפת הזהירו אתמול אובאמה וקמרון את הפלשתינים מהכרזה חד-צדדית באו"ם. התוכנית הפלשתינית, למען האמת, די בעייתית מעבר לכך שהיא נוגדת את הסכמי אוסלו משפטית ואף נוגדת את רוח אוסלו. אופציית החד-צדדיות אינה מעידה על אמון רב בין הצדדים. היא אפילו מעידה על חוסר אמון ועל קיפאון מוחלט. כך היה כשישראל בחרה בצעד כזה כדי להינתק מחבל עזה ב-2005. היו שסברו כי בהצהרותיו בוושינגטון לא הקל נתניהו את מסע ההסברה של אובאמה למען ישראל באירופה. אבל דווקא שמענו אתמול בלונדון את אובאמה מסביר לעולם כיצד הפלשתינים לא צריכים לצאת בהכרזה חד-צדדית, כיצד הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח מקשה על ישראל לשאת ולתת עם מי שמתנגד לעצם קיומה וגם מזכיר לפלשתינים כי גם להם יש מחויבויות. וכמובן לא שכח לציין - בעיקר לאוזניים פלשתיניות - את תמיכתו ב"מדינה יהודית". הנשיא האמריקני, לצידו של בעל בריתו הבריטי הנאמן, גם ביקש להבהיר לעולם כי עם כל הכבוד למעצמות העולות (התכוון למדינות ה-BRIC: ברזיל, רוסיה, הודו וסין. ולהן ניתן להוסיף את טורקיה השאפתנית), אמריקה עדיין כאן ואל לו לעולם להתעלם ממעצמת העל ומבעלות בריתה במערב. לאור הדברים שאמר בלונדון, יש לברך על ההבהרה האמריקנית, גם אם העולם משתנה בקצב מהיר, דבר שיוביל אותנו במקודם או במאוחר לשינויים גיאו-פולטיים רבים. נשיא ארה"ב, שגילה השבוע כי כוחו בארצו מוגבל (הקונגרס הפגין השבוע שרירים בעיקר סביב גבולות 67'), בחר להפגין את שריריו לעולם.
