נחוץ להישען על עגה, על לשון המונים, כדי לסכם את נאומו של ראש הממשלה על גבעת הקפיטול: יש מעמדים ומפגשים ומצבים שפשוט "אי אפשר על בנימין נתניהו". מול שני בתי הנבחרים, באנגלית של רפובליקנים המקפידה להזכיר לחיוב גם את הדמוקרטים והנשיא ברק אובאמה, הוא היה כוכב. היה צריך להאזין לו אתמול כדי להבין מדוע אובאמה במהלך נבון מבחינתו הזדרז והקדים תרופה למכה, ונשא הרצאה מזרח-תיכונית שנועדה להיות סיכול ממוקד למסע של ראש הממשלה אל הסנאט ובית הנבחרים. נתניהו עשה צעד נוסף בכיוון השלום. למעשה, שניים. הוא הבטיח כי ישראל תהיה נדיבה בהבנת הצרכים הקרקעיים של פלשתין, וזו היתה התבטאות ראשונה מסוגה. היא באה לחלצו, לפי שעה, מהלחץ שיעלה במשא ומתן - אם יהיה כזה - להסכים לגבול המתבסס על קווי 67' עם חילופי שטחים. "נדיב" היא מילה לגיטימית במילון של זאב ז'בוטינסקי, ולפיכך מותרת בבית נתניהו, ושימשה אותו תחליף ל"גבולות 67'". בתנאי שזה יתקבל על דעת משרדי החוץ בעולם. כמעט באותו הקשר אמר כי לבד מהחלת הריבונות הישראלית על גושי ההתיישבות יהיו התנחלויות אשר יישארו מחוץ למדינת היהודים. במילים ברורות - בפלשתין. הרעיון הזה הוצע לראשונה לאחר שהתברר כי העקירה החד-צדדית של גוש קטיף היתה משגה, שהסתיים בהשתלטות חמאס על רצועת עזה. אז לעגו לנושאי הרעיון משמאל ומימין. אז אמרו כי אין להעלותו על הדעת. כל כולו הזיה. איש לא רצה לשמוע כי בתנאי שלום של ממש אין מניעה שאיתמר תתקיים כאוטונומיה תרבותית של היהודים בפלשתין ממש כפי שאום אל-פחם נהנית מזכויות כאלה, ובדין, בתחום ישראל. רק שנוכח הקיר האטום והקיפאון המתמיד חילחל הרעיון לאיטו, ואתמול - לראשונה - הבשיל ונשמע באורח מוסמך מפי ראש הממשלה, וזו התקדמות מעניינת. גם חשובה. אף לא אחד מהגורמים המעורבים במהלך המדיני בארץ ובעולם יצא מרוצה מתוכן הנאום. אמנם נתניהו אימץ את עצת אהוד ברק ודן מרידור לומר לאובאמה "כן, אבל" במקום "לא ולא", אבל הבית הלבן ימצא כי ראש הממשלה הפקיד בידיו חבל קצר מכדי שיהיה ניתן להתניע מחדש את המשא ומתן עם הפלשתינים. אלה מצידם ממילא אינם מעוניינים עתה במשא ומתן. פניהם למועצת הביטחון ולעצרת האו"ם. הם לא יבואו להתדיין, אבל בבירות שונות ישאלו אותם לאחר נאום נתניהו - מדוע, בעצם, לא? גם השמאל הקיצוני בישראל יתחבר אליהם, כמנהגו. ממש כפי שהימין הקיצוני אצלנו לא ימצא נחמה בעמדת ראש הממשלה בסוגיית אחדותה של ירושלים ובלימת חדירת צאצאי הפליטים הערבים לישראל, אלא יזכור את המהלכים שעשה נתניהו כדי להשיג מרווח נשימה נגד הטבעת הסוגרת על ישראל בזירה הבינלאומית. משא ומתן מדיני לא ייצא מדבריו של נתניהו אתמול כי אין בהם די, וממילא אבו מאזן אינו מעוניין, עד הבחירות שייערכו לרשות הפלשתינית בינואר 2012. גם לא ברור אם עלה בידי ראש הממשלה להעביר את נטל ההוכחה לרמאללה. מאמץ נעשה על ידו, ונענה בתשואות רמות במקום חשוב מאוד, אבל לא בזירה שבה יוכרע גורל ארץ ישראל לשלום או למלחמה.
