המרוויח הגדול: בשאר אל-אסד

בסוף השבוע האחרון הזהיר דודנו של בשאר אל-אסד, איש העסקים ראמי מח'לוף, כי אם לא יהיה שקט בסוריה לא יהיה שקט גם בישראל. או במילותיו שלו בראיון ל"ניו יורק טיימס": "ביטחונה של ישראל קשור לביטחונה של סוריה". אירועי אתמול הבהירו את הזיקה בין יציבותו של המשטר הסורי לבין נכונותו ואולי גם יכולתו לשמור על השקט לאורך הגבול.

סוריה היא מדינת משטרה ברוטלית ויעילה מאין כמוה, כפי שלימדו אירועי השבועות האחרונים. כשהמשטר הסורי רוצה הוא יכול למנוע מאזרחים פשוטים לנוע ממקום למקום. במשך קרוב לארבעה עשורים הקפידה סוריה לשמור מכל משמר על שקט מוחלט לאורך גבולה עם ישראל. אלא שאתמול מישהו בדמשק העדיף להעלים עין, או אולי לארגן לנו הצגת תכלית שאותה תתקשה ישראל לשכוח עוד זמן רב.

זה שבועות ארוכים נערך העולם הערבי לקראת יום הנכבה. דרך שידורים בערוצי הלוויין, ועבור לאתרי האינטרנט ולפייסבוק. רעידת האדמה בעולם הערבי העניקה רוח גבית לכל אלו שביקשו להעתיק את סיפורי ההצלחה של המהפכות בתוניסיה ובמצרים מכיכר תחריר בקהיר אל מעברי הגבול עם ישראל. הכתובת היתה רשומה על הקיר. אבל שנה בדיוק לאחר אירועי המשט הטורקי מצאה עצמה ישראל מתמודדת מול "משט יבשתי", ובמבחן התוצאה שבה וכשלה.

מוקדם עדיין לקבוע אם המשטר הסורי הוא שעמד מאחורי האירועים אתמול ברמת הגולן, אבל ברור מעל לכל ספק כי בשאר אל-אסד הוא המרוויח הגדול. באחת הוסטה תשומת הלב מן הנעשה בסוריה לעבר ישראל. באחת נעלמו תמונות החיילים הסורים היורים לעבר מפגינים, והוחלפו בתמונות של חיילי צה"ל. שוב התברר כי אין כמו האיבה לישראל כדי לאחד את העולם הערבי.

אירועי יום הנכבה הם כמו אוויר לנשימה לבשאר אל-אסד, והם בוודאי יעניקו לו כמה ימי חסד במאמציו לדכא את ההתקוממות של בני עמו נגדו. ישראל תישאר עם עוד "יום ציון" עקוב מדם בתולדות הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ובעיקר עם אירוע בעייתי שרבים ינסו לחזור ולחקות אותו לאורך גבולותיה הארוכים עם שכנותיה הערביות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו