דווקא בטקס הזה?

בראשית היתה הפתעה ומייד לאחריה סערת הזדהות גדולה ואהדה רבה, ואחר כך הבנה ללב ונכונות להתחשב, ובשלב האחרון גם מעט הסתייגות אבל בלי רצון לשפוט את המעשה הדרמטי, ולבסוף סיכום התגובה - שאמנם חבל, אבל הן איש לא ניזוק וזה העיקר.

זה סולם התגובה העולה-יורד להתפרצותו של יואל שליט, אחיו של החייל החטוף גלעד, אל ליבת הטקס על הר הרצל שסיים את יום הזיכרון ופתח בזיקוקין דינור את מסיבות העצמאות. הלב הלך שבי אחרי יואל שכתב כי אביו היה אח שכול, והוא אינו רוצה להיות במעמד כזה. מאבטחים וצופים כמו הוכו בהפתעה ואחר כך איחלו ליואל שתקוותיו יתגשמו כאן ועכשיו, ורבים בעם ישראל על הר הרצל ומול אקרני הטלוויזיה ביקשו להצטרף אליו, ואחר כך הנושא הפך ליותר מורכב.

יש עוד מועמדים. בני המשפחות של נעדרי הקרב בסולטן יעקב, ואולי גם אנשיו של יונתן פולארד, ולמרות שלא דין זה כדינם של אלה, מן הרגע שנפרץ הסכר מי יקבע מה הוא הקו האדום למפגנים דומים המבוססים מראש על אהדה ציבורית-

בעניינים כאלה הפעם הראשונה מתקבלת באהדה ובהבנה, ומה בשנייה? וברביעית? ובעשירית? הן לא כל אירוע הוא ברמה של הכיסופים רבי העוצמה לראות את פרשת שליט יורדת מסדר היום הלאומי. גם לא ברור כי דווקא טקס מדליקי המשואות הוא הזירה הנכונה להפגנה לגיטימית וחריגה כזאת.

מה היתה התגובה אילו התפרצו בני משפחות הכבאים שנספו בדליקה בכרמל? או הורים שזועמים על קולת העונש אשר הוטל על נהג שיכור, שדרס לשיתוק גופני קבוע נערה אשר ניצבה כחוק על מעבר חציה? ואולי הורים ל-13 אזרחים ערבים שנהרגו במהלך הפגנות רחוב סוערות ואלימות? ואם כן אין לדבר סוף, ודין חגיגות כאלה להידחות עד לביטולן ואיש אינו יוצא נשכר.

ההפגנה של יואל שליט ובת זוגו נערכה בשל תחושת איבוד הזמן לריק. ראש השב"כ היוצא, יובל דיסקין, ייחס לעצמו את הכישלון במאמץ לשחרר את גלעד; וממצרים שוגרו בלוני ניסוי שהיא מנסה לנצל את הפיוס הפנים-פלשתיני כדי להציג מתווה חדש לשחרור, אבל אין אות ואין זכר של ממש.

אין לקנא בממשלה החייבת להכריע בין הלב לבין המוח; להתבונן בעיניים הכואבות של בני משפחת שליט ולדמיין את מבטן של האחרות אשר מי מיקיריהן יירצח בידי האסירים המשוחררים של חמאס, שמוחזקים עתה בכלא.

בפרוס שנת העצמאות ה-64 צריכה הממשלה לייצר הוויה שתשכנע את הזרוע הצבאית בחמאס כי ישראל תפעל במלוא כוחה, ותוך נטילת סיכון לחייליה, כדי להציל את גלעד שליט, ואפילו בקרב מגע. המשא ומתן יבשיל כאשר חאלד משעל יבין כי לישראל יש את הנכונות הנפשית והיכולת המבצעית לגבש מצב המאפשר קרב מגע להצלתו. רק אז יש סיכוי שיחזור בלי שיהיה צורך ללחוץ על ההדק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו