במערב, כך אומרים, אין כל חדש. גם לא ברשויות המקומיות. הידיעה על הכוונה להעמיד לדין, לאחר שימוע, את ראש עיריית רמת גן מצטרפת לשורה ארוכה מאוד של ראשי רשויות שנחקרו/הועמדו לדין/הורשעו בעשור האחרון. אם רבות מהעמדות בשירות הציבורי בישראל הן פירצה הקוראת לגנבים ומושחתים, השלטון המקומי הוא לא רק פירצה קטנטנה בגדר, נחבאת מעין רואה, אלא איצטדיון רחב ידיים ששעריו פתוחים לרווחה. הדשא שלו - בעל מצע שחיתות עשיר במיוחד - עלול להצמיח פטריות רקובות לרוב. בשונה מהשלטון המרכזי, למועמדים לראשות הרשות המקומית ניתן מימון בחירות בהיקף קטן בהרבה מזה הניתן למפלגות, וגם זאת רק לפני הבחירות ולא במהלך הקדנציה. רצונם העז להיבחר הוא אחד המאיצים הגדולים של תעשיית ה"קומבינות" המקומית. זו נשלטת לא אחת בידי חבורת "מאכערים" מקומיים, המציעה למועמדים "הצעות שאי אפשר לסרב להן", בדמות "חמולות" תומכות הצבעה. במחלקת הבחירות, כמו באגף הקולינרי, אין ארוחות חינם, והתמיכה מגובה בטובות הנאה שמנות, לפני הבחירות ולאחריהן. "בנק המשרות", אשר קורץ ברשויות המקומיות, במוסדות החינוך והמינהל הכפופים להן ובחברות הכלכליות המסונפות אליהן, והשליטה על אוצרות של רישיונות עסק, היתרי בנייה, ביטול דו"חות חניה ושאר ירקות מוניציפליים, מנוצלים על ידי משפחות פשע וסתם עבריינים מקומיים לניסיונות שוחד וטובות הנאה. עם כל כך הרבה כופתאות, הדרך ל"חד גדיא", לבית הסוהר, היא לפעמים קצרה מאוד. ראש עיריית חדרה, לשעבר ניצב במשטרת ישראל ומפקד משמר הגבול, שישב בכלא בעוון שוחד, יכול לשמש דוגמה לבור התחתיות שראשות העיר עשויה להוביל אליו. "פרשת הולילנד" ו"פרשת החניונים" הן שתי דוגמאות נוספות. כמובן, אסור להסיק מכאן שרוב אנשי הרשויות וראשיהן הם מושחתים. אך המצעד הגדל והולך של אנשי רשויות, המוצאים עצמם בשנים האחרונות חוליות בשרשרת המזון הפלילית, חייב להביא לשידוד מערכות שורשי בשלטון המקומי ולצמצום מירבי של פוטנציאל השחיתות החבוי בין כתליו.
קמבן לי ואקמבן לך
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
