אצבעו (או ידו) של השוטר הפלשתיני שרצח את בן יוסף לבנת היתה קלה על ההדק. היה לו יסוד לחשוב כי מדובר במתפללים שהגיעו במפתיע לקבר יוסף. לפיכך לא נמצאה סיבה מוצדקת ומספקת לפגוע בהם. היתה אשמורת שלישית. לא ניכרה התנהלות תוקפנית של חסידי ברסלב. גם לא סימנים שפניהם לאלימות בשכם. שום סכנה מיידית לא נשקפה לאוכלוסייה הנמה בבירת השומרון. גם לא לשומרים שהציבה להם הרשות הפלשתינית. לשווא קופדו חיי אדם. לשווא נרצח אזרח יהודי. נחוצה חקירה יסודית מדוע זה אירע וכיצד, ובעיקר לרענן את הנהלים כדי שאירוע כזה לא יישנה. כל העולם כולו מנסה לחדש את המשא ומתן המדיני. בירושלים וברמאללה ובוושינגטון מחדדים את העטים והעפרונות כדי לברר אם יש תוכנית לדבר עליה. אירועים טרגיים כאלה מסכלים את חזון המילים היפות על דו-קיום. אך אין להתעלם מהתרומה המשנית של המתפללים לאסון. קבר יוסף הוא אתר רגיש במארג היחסים העדין בין ישראל לבין הפלשתינים. זכור כיצד נהרג מדחת יוסוף לפני כעשור. קיים נוהל כיצד לקיים את התפילה. הרב פונה. צה"ל מאשר. ישראל מבקשת מהרשות הפלשתינית. התפילה מסתיימת בשלום. כאשר ייכון בארץ שלום מלא לא יהיה צורך בהסדר מיוחד. המציאות עכשיו אחרת. היא גם מוכרת. מי שהגיעו לקבר אינם יכולים לומר שלא ידעו עליה. בפלשתין לא נצמדו נשות ווטש למחסומים. אין מי שיפקח על השוטרים. למרות שפעולתן מסייעת לשמור על הכללים, יש לי איתן ויכוח מתמיד. בעיניי עדיף שחייל צה"ל החש בתום לב כי מבקשי נפשו אורבים לו יפתח באש ולאחר מכן יתברר כי אירעה טעות מאשר להפך, שהוא לא ילחץ על ההדק ויירצח. זו דילמה נצחית. כמי שמגונן על חיילים היורים בשוגג - ובלבד שלא בזדון - איני יכול לשלול את זכות ההגנה העצמית בנסיבות של ספק גם מהשוטר הפלשתיני הניצב בחשיכה מול דמויות המגיחות מן הצל. נחוצה חקירה נמרצת של היורים. נחוץ דיון מחודש דו-צדדי בנוהלי התפילה באתרים רגישים. אין ברירה. לפחות לפי שעה.
