המחאה הסורית מחכה לסונים ולנוצרים

"מעט מדי, מאוחר מדי". כך הגיב האופוזיציונר הסורי עמר עבד אל-חמיד בבלוג שלו ביום שלישי שעבר, היום שבו הכריז המשטר הסורי על ביטול חוק החירום מ-1963. היה ברור שיום שישי צפוי להיות אלים ביותר. השאלה היתה רק מי יצטרף לתנועת המחאה, שהחלה בדרעא ב-15 במארס והתפשטה לרחבי המדינה.

האחים המוסלמים בסוריה הצטרפו בסוף השבוע כמעט רשמית להפגנות. האחים, שניסו להתנקש בנשיא חאפז אסד ולחמו נגד המשטר העלאווי בשנים 1982-1976 עד ש-20 אלף מהם נטבחו בחמאת, התעוררו לחיים. גם אם הם לא מובילים את התנועה, היום הם חלק בלתי נפרד ממנה.

"הנחישות הג'יהאדיסטית נחוצה מול משטר מדכא ואלים כמו בסוריה", הסבירה באסמה קודמני, חוקרת סורית העומדת בראש מכון המחקר "היוזמה הערבית לרפורמה" בפאריס. המלחמה בעיראק העירה לחיים את התנועה, וזו ביצעה ב-2006 פיגוע נגד שגרירות ארה"ב בדמשק. גם אם אין להם תשתית כמו במצרים, התנועה חיה ובועטת.

הסולידריות האיסלאמיסטית מרתיעה, מן הסתם, את בני מעמד הביניים הסונים (60 אחוז מהאוכלוסייה) שעדיין לא הצטרפו לגל המחאה. הסונים מתלבטים בין שתי אופציות המוצעות להם: המשך הדיקטטורה של שבט אסד או חוסר יציבות בנוסח עיראק. בצרפתית אומרים כי זה כמו הבחירה בין דבר לכולירה. גם הנוצרים, שמהווים 13 אחוז מהאוכלוסייה, עדיין על הגדר. הם חוששים יותר מהאחים המוסלמים מאשר מאסד. אבל המפגינים מבקשים להראות לעולם כי סוריה וכל קהילותיה מאוחדות נגד המשטר. אולי בגלל זה זכה היום ה-39 של ההתמרדות הסורית לכינוי "יום שישי הטוב" - פרפראזה ליום שישי הטוב של הנוצרים שצוין באותו היום. לא מן הנמנע כי בכנסיות בדמשק דמיינו שלשום את אסד צלוב במקום ישו. רק בלי ההילה.

צריך להבין: אמנם יום שישי היה סוער במיוחד, אבל עדיין היה רחוק מאוד במספר המשתתפים ממה שראינו בתוניסיה ובמצרים. העם הסורי חושש מאוד מחוסר יציבות, ממלחמת אזרחים נוסח עיראק וגם ממשטר איסלאמי, אף שזו האופציה הפחות סבירה בינתיים. בכל מקרה, אם וכאשר יחליטו הסונים והנוצרים להצטרף, גם גשם הכדורים שממטיר אסד על בני עמו לא ירתיע אף אזרח עד לנפילת המשטר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו