כמו אדם, גם מדינה ניכרת בכיסה ובכעסה. רגשות הכאב הנורא, התיעוב והסלידה, לנוכח גופותיהם של בני משפחת פוגל מציפות כל בן אנוש. אך הקריאות להשתת עונש מוות על החשודים ברצח המתועב אינן במקומן. אף גרדום לא ישיב את יואב ואלעד לחיים, ושום חבל תלייה, ארוך ככל שיהיה, לא יחיה את הדס, אודי ורות. כפי שהניסיון מלמד, גם עונש מוות לא בהכרח ירתיע מחבל פוטנציאלי, המבקש למות מות קדושים. להפך: הוצאתו להורג עלולה להפוך אותו לשאהיד גדול עוד יותר, ולגיבור לאומי. לא לחינם ביטלה מדינת ישראל עוד בראשית שנות קיומה את עונש המוות, פרט למקרים חריגים ביותר. תמורה זו משקפת לא רק ערכים דמוקרטיים, אלא גם ערכים יהודיים עתיקי יומין. בעוד בתנ"ך עונש המוות הוא מן העונשים הנפוצים ביותר, המירו אותו חכמים כבר בתקופות קדומות בעונשים אחרים, העדיפו על פניו מתן עונשי גוף ומאסר, ו"דיני הנפשות" עברו ובטלו למעשה מן העולם. אחד הנימוקים לכך, אך לא היחיד, הוא החשש מפני טעות אפשרית בדין, שבמקרה של עונש מוות תוצאתה בלתי הדירה. לצד זאת, מועלים תדיר טיעונים תועלתניים דוגמת העלאת ספקות בשאלת יעילותה של דרך ענישה זו להרתעת עבריינים פוטנציאליים וטיעונים ערכיים בדבר קדושת החיים, הנתמכים בהשקפת עולם ערכית שלפיה "ה' נתן וה' לקח", ורק יוצר האדם, הקב"ה, רשאי ליטול את נשמתו. המגמה לבטל את עונש המוות בישראל החלה מייד לאחר קום המדינה, והגיעה לשיאה בחקיקת החוק לתיקון דיני עונשין שביטל את עונש המוות על רצח. כיום עונש המוות מצומצם לעבירות אחדות הקבועות בחוק: פשע השמדת עם; עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, בגידה במולדת ועבירות אחדות הקבועות בחוק השיפוט הצבאי ובתקנות לשעת חירום. בפועל, מיום קום המדינה בוצע עונש זה רק פעם אחת, בהוצאתו להורג של אדולף אייכמן. בהליכתו בדרך זו, אימץ המשפט הישראלי את המגמה שהתפתחה במשפט העברי בדבר צמצום עונש המוות, עד כדי ביטולו כמעט לחלוטין. בכך הצטרפה מדינת ישראל למשפחת העמים שמחפשת ורודפת צדק, אך לא נקמה.
אף גרדום לא ישיב את הדס לחיים
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
