את סיכום העונה צריך לערוך הערב, עם תום המחזור ה-30. רשמית הליגה ממשיכה עם משחקי הפלייאוף, מעשית כל אוהד יודע שמדובר בפיקציה, מעשה בלתי ספורטיבי, עבודה בעיניים. לכן הישגי הקבוצות עד היום הם המדד היחיד שמעניין. אם היינו אומרים ערב פתיחת העונה לאוהדי בית"ר ירושלים והפועל ב"ש שהקבוצות שלהם ייאבקו במחזור האחרון של העונה הסדירה על הזכות ללכת לים באמצע אפריל, הם לא היו מאמינים. לזכותן אפשר לומר שהן התמודדו היטב עם הסיטואציה הלא פשוטה וידעו לנצח משחקי חוץ נגד יריבות עדיפות על הנייר. על הנייר אמרתי? העדיפות היחידה שנותרה היום למכבי ת"א על יריבותיה היא על הנייר. מעשית מצבה עגום ביותר ושרשרת ההפסדים האחרונים מלמדת על עומק השבר בקבוצה הזו. כרגע מכבי תלויה לחלוטין בהברקות של בוזגלו ועטר, שעל אף מספר השערים הנכבדת שכבש העונה, הנזק שהוא גורם לקבוצה במשחקו הסוליסטי גדול מהתועלת שהוא מביא. למרות זאת, המצב של ב"ש ערב המשחק לא היה טוב יותר ולכן מגיעות לה מחמאות על המשחק המאורגן ועל כך שהמשיכה לשחק בשקט ובחוכמה גם כאשר נקלעה לחיסרון מספרי. קלינגר ערך חילופים נכונים ודוד רביבו עשה את ההבדל בשני השערים. בכלל, רביבו היה איש המפתח בהחזקת הכדור במחצית השנייה נוסף על איברהים בסיט, ששמר היטב על הכדור בחלק הקדמי והוריד את הלחץ מההגנה שלו. באר שבע אמנם הצליחה להיחלץ ממאבקי הירידה רק ברגע האחרון אבל צריך לזכור שלקבוצה היו גם רגעים טובים העונה, כך שמיקומה מחוץ לפלייאוף התחתון מוצדק. בית"ר ירושלים, לעומת זאת, לא הצליחה לייצר מומנטום בשום שלב של העונה, לכן מקומה בחלק התחתון לא מפתיע. היא הצליחה לנצח באחד המגרשים הקשים בארץ, אבל מבחינתה זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. קריית שמונה החמיצה הזדמנות לתפוס את המקום השלישי שלו היא ראויה. בתחתית, מצבה של אשדוד חמור ביותר. בעוד אשקלון וסכנין נמצאות בתנופה מסוימת, החבורה של גרגורי נמצאת בכיוון ההפוך. תבוסה באשקלון לא יכולה לעבור בשקט וצפוי לה חודש קשה.
