בלי פקקים, אבל למה קולה ב־20 שקל?

אם הייתם שואלים את אנשי מכבי חיפה ממה הם הכי מודאגים לקראת המשחק הראשון בסמי עופר, אף אחד לא היה מדבר על תוצאת המשחק. במשך חודשים ארוכים היו עסוקים במועדון, במשטרה ובעירייה בשאלה כיצד מביאים 30 אלף איש ומפזרים אותם במהירות איש איש לביתו.

כשלוש שעות לשריקת הפתיחה עמדו שוטרים ומאבטחים והחלו בהכוונת התנועה. העובדה שאוהדים החלו להגיע בטפטופים זמן רב לפני שהחל המשחק עזרה בהחלט להקל את העומס. בכל פינת רחוב הוצבו שלטים ועליהם הוראות לאן ללכת, בין שאתה הולך רגל ובין שנוהג ברכב, כאשר יותר מ־10,000 איש עלו אתמול למטרונית.

במשטרה העריכו כי הכמות הזאת הפחיתה לפחות 2,000 מכוניות שיכלו להעמיס על התנועה. כל ארבע דקות התייצבה מטרונית ריקה בתחנות, ולרגע היה אפשר לחשוב שאנחנו במרכז לונדון ולא למרגלות הר הכרמל. בסיום המשחק עמדו מחוץ לאיצטדיון לא פחות מ־40 מטרוניות ופיזרו את הקהל. למעט אי הבנות של חלק מהנהגים בנוגע להסדרי התנועה החדשים, לא היו בעיות מיוחדות. בשורה התחתונה, בתוך חצי שעה לא היה רכב אחד בסביבת האיצטדיון ולא דווח על פקקי תנועה ברחבי העיר והרבה בזכות מנהרות הכרמל.

בתוך האיצטדיון זה כבר משהו אחר. המסדרונות בכניסה ליציעים ממוזגים, אבל בתוך היציע חם ולח מאוד. העובדה שהאיצטדיון מקורה כולו מונעת מהרוחות המערביות מהים הסמוך לחדור פנימה. היה אפשר לראות לא מעט אוהדים מגלגלים עיתון או פיסת נייר ומנפנפים כדי לייבש את הזיעה.

מי שלא עמד בחום הכבד ורצה לשתות משהו במזנון הבין שמחיר הכרטיס למשחק אמנם נע בין 45 ל־60 שקלים, אבל החבר'ה בקיוסק באו לעשות קופה. לא פחות מ־20 שקלים עלתה לאוהדים כוס קולה קרה, 10 שקלים עלתה כוס מים ו־20 שקלים היה מחירה של נקניקייה. אז נכון שהשכירות בסמי עופר גבוהה וצריך לשלם לעובדים, אבל המחירים הללו הם בפירוש גזל.

פיצוח הגרעינים אסור, ולכן הכניסו במזנון פופקורן ובוטנים במחיר של 10 שקלים. פקחים של עיריית חיפה סיירו ביציעים כדי לפקח על האיסור לעשן. בסופו של הערב חולקו 25 דו"חות של 1,000 שקלים לאוהדים שעברו על החוק. ככה "מחנכים" את הקהל הישראלי. אני יכול להבטיח לכם שלמשחק הבא הם יקנו סיגריה אלקטרונית.