שירות הרפואה הפרטי (השר"פ) פועל כבר כ-50 שנה בבתי החולים הציבוריים בירושלים: הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים, שערי צדק וביקור חולים. במסגרת השר"פ ניתן לבחור את הרופא המטפל או המנתח (מקרב רשימה מוגדרת סגורה של רופאים בכירים) תמורת תשלום גבוה של כסף, שניתן לממן את רובו באמצעות הביטוחים הרפואיים. אם תשאלו חלק ניכר מהרופאים הבכירים בארץ (ובכלל זה ראשי ההסתדרות הרפואית), השר"פ של הדסה הוא החלום הרטוב שלהם והם היו משתוקקים שכזה שירות בדיוק יופעל לאלתר בכל בתי החולים הציבוריים בישראל. דרישה זו עלתה בשבועות האחרונים על ידי ההסתדרות הרפואית במסגרת מאבקה על שכר הרופאים. אולם המקרה של אורי כלב מעלה את הצורך הדחוף שמשרד הבריאות יחקור את הפרשה עד תומה, יסיק מסקנות אישיות נגד הרופאים בהדסה שתימרנו את המשפחה בשעתה הקשה ביותר, וגם יערוך סוף סוף בקרה ופיקוח שוטפים על הפעלת השר"פ ועל הנורמות המוסריות והציבוריות שבדרך הפעלתו. עד כמה שהדבר ייראה בלתי נתפס, פיקוח כזה מעולם לא נערך על ידי משרד הבריאות, שעד עתה העדיף להתעלם מכך לחלוטין. לממצאי הבקרה עשויה להיות השפעה מכרעת גם על הלגיטימיות של דרישת ההסתדרות הרפואית להפעיל שר"פ כמו בהדסה בכל המדינה. במסגרת בדיקת התלונה על הדסה אמר לאחרונה מבקר משרד הבריאות אריה פז כי המקרה "ממחיש בפני אילו סכנות אנו עומדים כשיופעל שר"פ בכל בתי החולים, וכי במקרה כזה אנו עלולים לגזור גזר דין מוות על אלה שלא יוכלו לקנות בכסף את הזכות הכה בסיסית לחיות". מהנהלת מכבי, שבה היה חבר החולה שנותח בהדסה, נמסר כי "ניתוח מציל חיים כמו זה היה צריך להתבצע במסגרת הציבורית על ידי המנתח הטוב והמתאים ביותר ללא גביית תשלום כלשהו מהמטופל". על קביעה נוקבת זו הנהלת הדסה חייבת תשובות אמיתיות לציבור. התשובות עד עתה היו מביכות.
