בתחילת השבוע התבטא נשיא מצרים המודח חוסני מובארק לראשונה מאז הדחתו לפני חודשיים. מובארק הבין אז שלושה דברים: ראשית, הצעירים המצרים שהדיחו אותו אינם מתכוונים להפסיק למחות כל זמן שהוא חופשי בשארם. שנית, מאז תחילת המהומות הצבא פשוט נכנע לכל דרישה של המפגינים. שלישית, מוחמד חוסיין טנטאווי, העומד בראש המועצה הצבאית העליונה, יעשה כל דבר אפשרי כדי להגן על מעמד הצבא, גם אם משמעות הדבר היא הפקרתו באופן סופי של השליט המודח. מובארק הלחוץ והחולה דיבר כנראה בפעם האחרונה כאדם חופשי. תומכיו של הנשיא לשעבר נעלמו מרחובות מצרים וירדו למחתרת. נדרשו לשוטרים, נאמניו של הנשיא, ימים ארוכים עד שהעזו להראות שוב את פרצופם ברחוב. גם היום הם צריכים הרבה אומץ כדי לרשום דו"ח. בחנויות הספרים במצרים מככב לאחרונה רב המכר "ימיו האחרונים של מובארק". הצבא הפגין הרבה תמימות כשחשב שיציאתו של מובארק לגמלאות בשארם תספק את ההמון הזועם. הצעירים המצרים רוצים דם. אם זה היה תלוי בהם, ייתכן שאף היו מקימים בכיכר תחריר גיליוטינה. בינתיים הם מסתפקים במשפט. בניו של מובארק, ביחד עם בכירי המשטר המודח, ובהם ראש הממשלה לשעבר אחמד נזיף, נעצרו לחקירה. מאז נפל מובארק מתלוננים צעירי המהפכה על כך שהמועצה הצבאית העליונה שולטת במדינה בלי להיוועץ בהם. הם גם לא מבינים כיצד חלק מחבריהם עדיין יושבים בבתי הכלא בזמן שמובארק ומשפחתו לא עומדים לדין. צעירי המהפכה לא אוהבים, בלשון המעטה, את פלירטוט הצבא עם אנשי השלטון הקודם. מובארק הבטיח למות במצרים. יכול להיות שאילו היה יודע כיצד התפתחו הדברים, היה מצטרף לנשיא תוניסיה בן עלי בסעודיה. מצרים הולכת לקראת משפט ראווה של הנשיא, שהצבא היה מעדיף לוותר עליו. מן הסתם, השחיתות תהיה אחד מסעיפי האישום המרכזיים במשפט. השופטים ייאלצו להיות לוליינים: גם לדבר על שחיתות וגם לא להזכיר את הצבא. מעצרו של מובארק הוא, ללא ספק, הישג גדול נוסף של צעירי מצרים.
