הסודנים בלחץ

הטונים הגבוהים שעלו ביממה האחרונה מחרטום מצביעים על לחץ רב, עדות לכך שמה שנפגע היה בעל ערך. ייתכן שהסודנים מסתירים את מלוא פרטי הפרשה, ומאחורי היונדאי השרופה שאת תמונותיה ראינו היה שובל ארוך בהרבה.

סודן היא מערב פרוע, גן עדן למבריחים ולמחבלים. על פי פרסומים זרים, בשנתיים האחרונות תקפה ישראל כמה פעמים שיירות נשק שהיו בדרכן לעזה. הפעילות הזאת, נטען, כללה השמדת משאיות והטבעת אוניות, ובעקבותיה נסגר הנתיב הימי שהוביל את אמצעי הלחימה מאיראן לנמל פורט סודן.

ניתן להניח שמשמרות המהפכה האיראניים, שמשלמים הרבה כסף כדי לקבל יד חופשית לפעול בסודן, חיפשו נתיב הברחות חדש. אפשר ששדה התעופה בחרטום החליף את הנמל הימי, וממנו יוצאות המשאיות צפונה, בנתיב הארוך שחוצה את מצרים ומגיע בסופו לרצועה. אם אמנם ישראל היא שתקפה בסודן, הסיבה לכך נובעת מסיבות מבצעיות ומדיניות: מרגע שהנשק יצא את גבולות סודן, לא ניתן יהיה עוד לעצור אותו. במצרים ישראל לא תעז לתקוף כדי שלא לפגוע בהסכם השלום, בעזה הוא נכנס היישר למחסנים, מתחת לבתים מיושבים, ופירושה המיידי של תקיפה הוא הסלמה עד כדי הידרדרות למבצע נרחב שישראל תיתפס כאחראית לו.

לכן, אם להישען על הפרסומים הזרים, נדרשת ישראל לפעול רחוק. יש בכך קושי כפול: מבצעי - טיסה ארוכה של יותר מ-1,000 קילומטר, שמחייבת תדלוק אווירי, חיפוי וקשר וגם אופציות חילוץ בטווחים רחוקים מאוד; ומודיעיני - לדעת על השיירה הספציפית שמובילה את הנשק ולהיות מסוגלים לכוון אליה את הכוח התוקף בזמן אמת.

יש מעט מאוד מדינות שמסוגלות להביא למיצוי היכולות המודיעיניות-מבצעיות האלה, שמטרתן כפולה: להרתיע ולשבש. התגובות שהגיעו אתמול מסודן מעידות שהיעד הראשון הושג בוודאות. ייתכן שמה שהסודנים מסתירים מאיתנו מעיד שהושג גם היעד השני, ושוב שובשה העברה משמעותית של אמצעי לחימה לרצועה.

ואחרי כל זה אסור לשכוח: איראן נחושה להמשיך ולהילחם. למרות כל התקיפות וההטבעות והמעצרים והחיסולים, נמשכת ההצפה של אמצעי לחימה לכיוון עזה (וגם ללבנון). את זה ישראל, עם כל המודיעין והתעוזה המבצעית, לא תצליח לבלום לבדה. בדיוק כמו בגרעין, כדי לעצור את החדירה של איראן לאזור וכדי להקטין את השפעתה הרעה על עמים ומשטרים, נדרשת פעולה נרחבת, בינלאומית, שלא מתקיימת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו