רופאים נשבעים את השבועה שניסח היפוקרטס, הנחשב לאבי הרפואה המערבית. משמעות השבועה היא ההתחייבות של כל רופא להעניק את הטיפול הרפואי ההולם לכל דורש. הנוסח העברי של השבועה אמנם השמיט את מקומו של האליל היווני אפולון ושאר חבריו לפנתיאון האלילי, אך הוסיף את המשפט "ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה". אלא שדווקא דרישת הרופאים להכניס את השר"פ, שירותי הרפואה הפרטית לבתי החולים, מטילה צל על שבועתם. הדרישה להכנסת השר"פ לבתי החולים לא ראויה משום שאם היא תתקבל, היא תיצור מציאות הפוכה לחלוטין מזו שבאה לידי ביטוי בשבועת הרופאים. מדוע? ראשית, משום שהראשונים שייפגעו יהיו החולים העניים. כאן אין מקום להתחסד. ג'ורג' אורוול כתב בספרו "חוות החיות" כי "כולם שווים אבל יש כאלו ששווים יותר", ואם המשפט הזה עלול להתגשם בישראל, הוא יתגשם בתחום הרפואה עקב החלת השר"פ. הרי ברור כי מי שיש בידו לשלם כסף יזכה לשירות טוב יותר ומהיר יותר מזה שאין הפרוטה מצויה בכיסו. ומכאן ברור כי הכנסת מערכת רפואה פרטית, אשר תעבוד כמעט בחפיפה מוחלטת עם הרפואה הציבורית, תגדיל עוד יותר את הפער הגדול ממילא בין עשירים לעניים בישראל. שנית, משום שהחלת השר"פ לא תיטיב עם הרופאים המתמחים, אלו שדרישותיהם להטבת שכר ותנאים הן אלה המעניקות את ההצדקה לקיום השביתה. שהרי גלוי וידוע כי הכנסת השירותים הפרטיים לא תשרת רופאים צעירים הקורסים תחת נטל אחוזי המאושפזים במסדרונות. השר"פ ייטיב עם השכבה הוותיקה והמבוססת יותר של הרופאים, שגם כך נהנים מן הפלא הגדול: בבוקר, בבתי החולים, הם רופאים רגילים, אך עם רדת שעות החשיכה, כאשר הם מתיישבים על הכיסא בקליניקה הפרטית, השירות שלהם עולה פלאים במחיר. ראוי, אם כן, שהתומכים בשירותי בריאות שוויוניים לכולם במדינת ישראל יהרהרו היטב בשבועה שנשבעו. משבועה זו עולה לא רק מחויבות לטפל בכל אדם באשר הוא אדם ובכל מצב, נוח או קשה; משבועה זו עולה בין השורות - בהקשר של מדינת ישראל 2011 - הצורך לפעול באופן שווה כלפי עני או עשיר ולהתמיד בכך חרף הקושי העשוי להיגרם לפרנסתו של הרופא. השר"פ אינו שלילי רק משום שיגרום להעדפת עשירים בתחום החשוב ביותר לאדם - בריאותו. השר"פ הוא גם סמל להאדרת הפערים בישראל, ועל כן יש להתנגד לו.
