תמונת מצב

לאחר עשרות שנים של קיפאון, המזרח התיכון כמרקחה. הנה סקירה של משמעות ההתפתחויות בארבע מדינות מפתח.

לוב: רוב האמריקנים לא ממש מבינים את זה, אבל המדינה שלהם יצאה לפני שבועיים למלחמה נגד מועמר קדאפי. זו מלחמה ללא מטרה ברורה, שהחלה כשהנשיא ומזכירת המדינה שהו מחוץ לארה"ב. ההחלטה, שהתקבלה ללא אישור חברי קונגרס, כבר מעוררת כעס. אולי לאובאמה ישחק המזל וקדאפי יקרוס במהירות, אבל אף אחד לא יודע מי הם המורדים, והמאמץ המלחמתי עלול להיות ממושך, יקר וגם לא פופולרי מבחינה פוליטית. אם כך, לוב עלולה להיות עיראק של אובאמה, או גרוע יותר אם האיסלאמיסטים שם יצליחו להשתלט על המדינה. אובאמה רוצה שארה"ב תהיה במלחמה הזו "אחת מני שותפים רבים". אני מודה שיש לי אהדה כלשהי לגישה זו. בשלהי שנות ה-90 התלוננתי שוושינגטון ממהרת לקבל אחריות על אירועים בעולם וחשבתי שעליה לשתף גם אחרים במאמצים. בכל מקרה, אובאמה נקט גישה זו באופן מגושם, והתוצאות ישפיעו על עתיד המדיניות הבינלאומית של ארה"ב.

מצרים: הכוחות המתחזקים בה שייכים לתנועת האחים המוסלמים ולשרידים של המפלגה לשעבר של חוסני מובארק, ואילו הצעירים החילונים שהפגינו בכיכר א-תחריר נדחקים החוצה. ההנהגה הצבאית החדשה אישרה את כוונתה להמשיך את שיתוף הפעולה עם האיסלאמיסטים. הרוח שנשבה מהכיכר היתה כנה ועשויה לנצח בסופו של התהליך, אך לעת עתה הממשלה, בגיבוי הצבא, ממשיכה בקו המוכר של מובארק, עם יותר גישה לאיסלאמיסטים.

סוריה: חאפז אל-אסד האב, ששלט במדינה במשך 30 שנה בעזרת אכזריות שאין דומה לה, הוריש את הנשיאות לבנו בשאר, שהיה אז בן 34, והוא הצליח רק להמשיך בדיכוי
ובאי-מניעת העוני במדינה. כעת הגיעה לסוריה רוח השינוי, ובשאר המבוהל הגיב באלימות. אם שושלת אסד תיגדע, יהיו לכך השלכות הרסניות על קהילת המיעוט העלאווית; אם הסונים ישלטו, ייתכן שיינתקו מאיראן ויהיו לכך השלכות על יחסי סוריה עם המערב וישראל.

תימן: הסיכוי הגדול ביותר של האיסלאמיסטים להשתלט על מדינה ערבית נמצא כאן. למרות קשריו עם עיראק של סדאם ועם איראן, הנשיא הערמומי עלי עבדאללה סאלח היה בעל ברית טוב למערב והוא נלחם באל-קאעידה. אם ייפול (ולאחרונה אפילו קצינים בצבא שממנו הוא עצמו הגיע לשלטון מתנכרים לו), תיתכן בתימן אנרכיה איסלאמית, וזאת בהתחשב במבנה השבטי של המדינה, בתפוצת הנשק ובגיאוגרפיה הבעייתית שלה.

לסיכום, בלוב, בסוריה, בתימן ופחות במצרים יש לאיסלאמיסטים סיכוי להתחזק. השאלה היא כיצד הנשיא האמריקני, שרצה כל כך לחזק את היחסים ההדדיים עם מדינות ערב, יצליח להגן על האינטרסים של המערב נגד איום זה.

הכותב הוא פרופ' למזה"ת, מנהל מכון הובר באוניברסיטת סטנפורד

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו