1. לואיס פרננדז כמעט עשה זאת שוב. המאמן הכי גרוע של נבחרת ישראל מאז שאני זוכר אותה אמנם לא הפסיד ללטבים בבית כמו קודמו בתפקיד, אבל עשה כמעט הכל כדי שזה יקרה. זה התחיל בבחירת ההרכב התמוהה, כשעל הקווים משחקים טאלב טוואטחה בהופעת בכורה ויואב זיו (בהופעת פרידה-) שבקושי מסוגלים לעבור עמוד. טוואטחה עוד עשה כמה מהלכים יפים לפני שנגמר לו האוויר, אבל אם לזיו אין מקום בהרכב של מכבי ת"א, מדוע פרננדז הרכיב אותו- השינוי הגיע רק אחרי שהלטבים כבשו את השוויון. פתאום המערך המוזר של 3-5-2 השתנה ל-4-4-2 שהשחקנים רגילים אליו, הכניסה של שהר ובוזגלו נתנה לנבחרת אופציה של שחקני כנף עם שליטה בכדור וטכניקה, ומכאן הדרך להכנעת היריבה, שביום טוב יכולה להילחם על כניסה לפלייאוף האמצעי בליגת העל, היתה קצרה מאוד. 2. כששאלו את פרננדז מדוע בחר בעמר דמארי ולא בטוטו תמוז שנמצא בכושר מפלצתי, הסביר הצרפתי שבהפועל ת"א קל לכבוש ולכן לתמוז יש כל כך הרבה שערים. אז אם בהפועל ת"א קל לכבוש, מדוע אתה מוותר על בן שהר וגילי ורמוט שאחראיים ישירות ובעקיפין למרבית השערים שכבשו האדומים העונה? לא יותר פשוט להגיד שיש שריון לשחקן אחד ממכבי פ"ת בהרכב (ומכיוון שעומר גולן פצוע)- ומי הטאלנט של המאמן הצרפתי? ליאור רפאלוב, שחקן קט-רגל מחונן, אבל אגואיסט בקנה מידה עולמי, שאם היה קצת מפרגן לחבריו היה יכול לחסוך הרבה דפיקות לב מ-10,000 צופים. מסכנים, ויתרו על "האח הגדול" לטובת צפייה בתוכנית הריאליטי של פרננדז "בואו נעשה צחוק מלוזון ומהכדורגל הישראלי". 3. עכשיו הגענו לרגע האמת - גאורגיה בשלישי - משחק שהוא באמת להיות או לחדול, והפעם מול יריבה אמיתית. הגאורגים - אחרי ניצחון דרמטי על קרואטיה.
