תפיסת העולם של לואיס פרננדז באה לידי ביטוי אתמול במשחק במתכונתה המלאה. גם הדעה שלו על הכדורגל והכדורגלן הישראלי. מגיעה נבחרת חלשה כמו לטביה, אחת שלא מסוגלת לחבר שני פסים רצופים, אבל שני החלוצים שהיא מרכיבה על הנייר מספיקים למאמן להציב הרכב פחדני כאילו מדובר בברזיל. חוסר האמונה שלו בשחקנים בולט לעין. שלושה בלמים? נגד מי? מה אנחנו, סן מרינו? באחד המשחקים היותר קלים בשנים האחרונות חיפש פרננדז לחלץ ניצחון ביתי ולשרוד עוד כמה ימים בתפקיד. מהר מאוד ניתן היה להבחין ברמה הירודה של האורחים, אבל הבעיה היא שהנבחרת שלנו לא היתה טובה יותר. היעדר היומרות של הלטבים לא גרם למאמן הצרפתי לסטות מהדרך ללא מוצא שהיקנה לנבחרת; וכך ראינו שוב ושוב איבודי כדור מיותרים ומשחק בלי שום תחכום או רעיונות התקפיים. כל זה בגלל הרכב מוגבל של שחקנים. אז מה הפלא שאנחנו לא מסוגלים לייצר הזדמנויות- חסרו בהרכב שחקן או שניים יצירתיים, כאלה שמסוגלים לעשות את הדברים הלא צפויים בחלק האחרון של המגרש. שחקן כמו ורמוט, במקום אחד הבלמים ששוטטו חסרי תעסוקה, היה מפרק את הלטבים לגורמים. הקישור היה חלש מאוד. נאתכו וכיאל שיחקו לא טוב והרבה מהמסירות שלהם לא הגיעו ליעדן. השינוי הגיע רק כאשר הנבחרת ספגה ופרננדז החליט סוף סוף לוותר על בלם. הכניסה של בוזגלו היתה טובה, והוא היה הגורם הישיר לניצחון בזכות כמה פעולות טובות, ובראשן ההקפצה הנפלאה אל הראש של כיאל. אלה היו הדקות שבהן שיחקה הנבחרת כדורגל טוב, והשאלה היא אם גם האנשים על הספסל הישראלי הבחינו בכך. לא מובן לי דבר אחד: אם יש לך שחקני כנף טובים, למה להציב שם מגינים בינוניים- החילוף של ברדה תמוה. הוא היה החלוץ היותר פעיל על המגרש, שגם כבש את השער, ופרננדז העדיף להוציא אותו ולהשאיר על המגרש עד לסיום את דמארי, שכלל לא הורגש. הבעיה הכי גדולה היא שפרננדז עוד יחשוב שהמערך שלו הצליח. מדהים, אבל היכולת הירודה של הנבחרת מעמידה אותנו בנחיתות לקראת המשחק הבא. האם נראה שינוי ביום שלישי? האם המאמן יבין שהשיטה לא מתאימה? האם יפנים שיש לנו שחקנים טובים שצריך רק להציב נכון? חוששני שלא. סביר יותר שהניצחון של גאורגיה על קרואטיה יגרום לפרננדז לרדת למקלט ולתכנן את המגננה הצפויה. עוד לא אבדה תקוותנו? עוד ניצחון כזה ואבדנו.
