האש שפרצה ברחבי סוריה עוד בשבוע שעבר מסרבת להירגע, וכל מאמציו של המשטר הסורי לכבותה עלו עד כה בתוהו. ביום שישי האחרון הגיעה המחאה כמעט לכל פינה ברחבי המדינה. בשאר ומשטרו כשלו בניסיונם להרגיע את הרוחות באמצעות הבטחות ריקות מתוכן לרפורמות ולשינויים, הבטחות שכמותן השמיעו גם חוסני מובארק הנשיא המצרי או בן עלי נשיא תוניסיה טרם סולקו מן השלטון. בצר לו בחר בשאר ללכת בדרכי אביו ולנסות לדכא בכוח את המפגינים, כמו גם להאשים את ישראל ואת מדינות המערב כי הן העומדות מאחורי האירועים בסוריה. אלא שספק אם השימוש בישראל יסייע לבשאר מול צעיריה של סוריה, הנחושים ללכת בעקבות אחיהם במצרים, תוניסיה, לוב ותימן. מוקדם, עם זאת, לנסות להעריך לאן פניה של סוריה ואם יעלה בידי משטרו של בשאר אל-אסד לדכא את גל המחאה הגואה, או שמא גל זה עתיד להביא על משטר הבעת' הסורי את סופו. חשיבותם של האירועים בסוריה לפי שעה אינה בהכרח בהיקפם, אלא בהיותם חסרי תקדים במדינה שלא ידעה הפגנות והפרות סדר מעין אלו זה קרוב לשלושה עשורים. עם זאת, המדובר עדיין בהפגנות מצומצמות של כמה מאות ולכל היותר 1,000 או 2,000 משתתפים. מבחנם של המפגינים יהיה ביכולתם לגייס בשבועות הבאים אלפים או אף עשרות אלפים להפגנות אלו. היקף ההפגנות וחומרתן, בעיקר אם יצטרף אליהן מעמד הביניים מקרב בני העדה הסונית בעריה הגדולות של המדינה, הוא, אפוא, שיקבע את עתיד המערכה על סוריה. עם זאת, החברה הסורית היא חברה רבת עדות. כ-40 אחוזים מתושבי המדינה נמנים עם בני עדות המיעוטים, ובייחוד בני העדה העלאווית הקשורים למשטר בטבורם. אלו ברובם חוששים ממהפך או משינוי העלול להעלות לשלטון בסוריה גורמים איסלאמיים רדיקליים. במיוחד אמורים הדברים בצבא ובכוחות הביטחון בסוריה, שמרבית מפקדיהם נמנים עם בני עדתו ואף שבטו או משפחתו של אסד. כך או אחרת, ממהלכיו האחרונים עולה כי בשאר אינו מתכוון לוותר, ומכאן שדם רב עתיד להישפך ברחובותיה של סוריה עד שתוכרע המערכה. במהלך העשור האחרון לא הסתירו בירושלים את התקווה כי בשאר יוסיף לשבת לבטח על כיסאו. אחרי הכל, המשטר הסורי בהנהגתו שמר בקנאות על השקט לאורך הגבול עם ישראל בחזית רמת הגולן. אבל בשנים האחרונות הפך בשאר לבעל ברית קרוב של איראן ואיפשר לזו להפוך את חיזבאללה לגורם רב עוצמה שסכנתו לישראל רבה. נפילתו של בשאר פירושה גם קריסת הברית הבלתי קדושה בין סוריה לבין איראן וחיזבאללה, ומכאן תחושתם של רבים בישראל כי אל לישראל לחשוש כבעבר מפני שינויי שלטון בסוריה, בדומה לשינויים שהתרחשו במצרים ובתוניסיה.
