מתקפת הטרור של הימים האחרונים אינה מקרית, ומעמידה את ישראל במבחן מנהיגות. לא טעות מצערת של ירי מרגמות, שהביאה לפגיעה באזרחים פלשתינים בעזה, גרמה למתקפה. מדובר בהחלטה מודעת של חמאס והג'יהאד האיסלאמי לפגוע באזרחי ישראל. הם מוכנים להסלמה מבוקרת שתאפשר להם לשלוט בגובה הלהבות. בחמאס סבורים שעל רקע מצבה הרעוע של ישראל בזירה המדינית, היא תתקשה לזכות בגיבוי בינלאומי לפעולה נרחבת בעזה ולכן אפשרויות התגובה שלה מוגבלות. הרתעה לא בנויה רק מעוצמה צבאית אלא בעיקר מהבנה של הצד השני כי אין גורם אשר מגביל את הפעלת העוצמה הזאת. זו הסיבה לשחיקה בהרתעה שהושגה אחרי מבצע עופרת יצוקה. לנוכח המציאות האזורית נדרשת הצמרת המדינית-ביטחונית בראש ובראשונה למנהיגות. מנהיגות שקולה וקרת רוח אשר קוראת נכון את המציאות המורכבת, מזהה את הסכנות, מגדירה נכון יעדים, מגייסת תמיכה פנימית ובינלאומית ופועלת בנחישות להשגתם. כאשר העולם מאמין בנכונותנו ללכת לתהליך מדיני, הוא גם נותן לנו גיבוי להפעלת כוח כדי להגן על אזרחינו. תהליך מדיני מרחיב את אפשרויות התגובה של ישראל ולא מגביל אותן. לסוגיית הירי תלול המסלול על יישובי הדרום אין פתרון קסם. נדרשים צעדים בתחומים שונים: הגנתיים (מיגון בתים, מבני ציבור, מערכות התרעה), טכנולוגיים (המשך הצטיידות והצבה של סוללות כיפת ברזל) והתקפיים (פעילות צבאית ממוקדת נגד הברחות ותשתיות טרור). בעיקר נדרשת המדינה לחזק את תושבי עוטף עזה והדרום. מנהיגותם של ראשי היישובים בדרום ראויה להערכה, ועמידתם של תושבי הדרום במשך שנים רבות תחת האיום ראויה להערצה. אולם לא די במילים, צריך מעשים: חיזוק הפריפריה בכל המרכיבים הוא חיזוק עמידתה וביטחונה של מדינת ישראל. מעל הכל, זוהי שעת מבחן מנהיגותית. צמרת המדינה צריכה להפגין מנהיגות איתנה אשר מסתכלת למציאות בעיניים ונוקטת צעדים אמיצים, עקביים ושקולים בקור רוח וללא התלהמות. אסור למדינת ישראל ליפול לתוך המלכודת שטמנו לה חמאס והג'יהאד האיסלאמי.
