התחפושות

"אני רוצה להתחפש למאיה שואף", הודיעה לי חגיגית הקטנה בת ה-5, חודשיים לפני פורים. שואף, לטובת אלו שעשו "הולד" על חייהם בחנוכה האחרון ולחלופין בחרו לא להביא ילדים לעולם - החלטה לגיטימית לתחושתי בשלב זה של חיי - היא שחקנית חביבה בתחילת שנות ה-20 לחייה, בחורה יפת מראה וטובת מידות, אשר כיכבה בפסטיגל האחרון. היא שיחקה את דמותה של תלמידת בית ספר שקדנית וחובבת היסטוריה, ועם הזמר לי בירן הובילה את הנרטיב הפסטיגלי האחרון, נרטיב שנסב סביב ביקור לילי במוזיאון.

אין זה סוד שמור כי דמויות הפסטיגל משמשות השראה שנתית לתחפושות פורים, חג שמגיע אחרי המופע הספקטקולרי המסורתי. גם השנה כל דמויות הפסטיגל הצבעוניות - ובהן הודיני הקוסם, נפוליאון בונפרטה, אפרודיטה החושנית ושחרזדה הציורית - מתורגמות לתחפושות פורים עשויות סאטן לרוב ואבנים בורקות.

ורק הקטנה שלי רוצה מאיה שואף. דווקא מאיה. קלסר בידיים, גרביים עד הברכיים, נעלי אולסטאר שחורות גבוהות ומשקפי ראייה שחורים. וזהו. בת 5, כן-

"אהובה שלי, חכמה שלי", פניתי אליה די מבוהלת כשהיא בישרה לי על בחירת התחפושת, "את בטוחה-".

אין לי בעיה עם שואף. אני פשוט מפחדת קמעה שכשהיא תיכנס לגן ותראה את כל המלכות, הנסיכות והאפרודיטות המנוצנצות היא תרגיש, איך לומר... מאיה שואף שכזאת. אני חוששת שהססנותי עוד תערער את הביטחון העצמי שלה.

אבל היא בשלה. "אני בטוחה", ענתה בלי להניד עפעף. "ולמה מאיה שואף-", שאלתי. "כי היא מאוד יפה וגם חכמה, וכי היא יודעת הרבה היסטוריה וגם שרה נורא יפה. נכון, אמא-", ענתה. ואני לא יודעת את נפשי משמחה, וטופחת לעצמי על השכם ומבטלת את מיליארדי הדולרים שהושקעו בפרויקט גנום האדם. מי צריך עשרות שנות מחקר? כל שנדרש הוא להתבונן בי ובבתי, ולהבין את העניינים שבשושלת.

מה רבה היתה תדהמתי כשהקטנה התחילה לפמפם בשבוע האחרון בגן הודעות על כך ש"לי יש תחפושת מקורית שאני החלטתי עליה לבד". מייד הוטחו בי קיתונות של ביקורת: "זה מה שאת מנסה להגיד לה להיות? מאיה שואף? הכוסית הזאת-", עוצרות אותי האמהות בכניסה לגן, ביציאה מהחוג ובאמצע "איפה העוגה-" של חגיגת יום ההולדת השבועית. פתאום עניין התחפושת של הבת שלי הפך לפולמוס קונטרוברסלי ואין מליצת יושר אחת על הבחירה המופלאה שלה. "אבל זה מקסים מצידה שהיא החליטה, והיא בחרה, וזה דווקא מאוד מקורי מבחינתי", אני עדיין מוצאת את עצמי עונה. "כן, אבל מה המסר שאת מעבירה לה בתחפושת הזו-", הן מקשות.

מסר? ממתי מעבירים מסר בתחפושת? ואיך היא בדיוק אמורה להשפיע על עתיד הבת שלי? ואיזה מסר מעבירה בדיוק מלכת אסתר? או שלגייה? או כיפה אדומה? אני למשל הייתי נסיכה מהממת שלוש פעמים בחיי, וכל קשר ביני לבין נסיכות זו או אחרת מקרי לחלוטין בחיי הבוגרים. וחבל שכך, אגב.

אז זהו. מחרתיים יתמלא הגן של בת ה-5 שלי בשלל מלכות ונסיכות ותהיה גם מאיה שואף אחת, קולית, מקורית ואחרת. אם כבר במסר עסקינן.