תקלה חמורה, אבל עולם התעופה מוכן לה

שלא יהיה ספק: מדובר בתקלה חמורה, בסיוט הכי גרוע של כל נוסע במטוס ובדרמה גדולה. אבל - באומרנו זאת, מן הראוי לקחת בחשבון שתקלה של מנוע הכבה באוויר או שפורצת בו שריפה, היא בדיוק מסוג התקלות שעולם התעופה - יצרניות ומפעילות כאחת, מתכונן לקראתן.

שום דגם של מטוס נוסעים לא יקבל רישוי לחצות את האוקיינוס האטלנטי בטיסה, בטרם הוכיח שהוא מסוגל לעשות זאת על מנוע אחד. אפילו מטוסים ארבע־מנועיים, דוגמת הבואינג 747 (ג'מבו), מסוגלים לטוס גם אם שלושה ממנועיהם חדלים לתפקד, ורק אחד ממשיך לפעול.

ההיגיון פשוט מאוד: במקרה של תקלה המטוס חייב להיות מסוגל להגיע לשדה התעופה הקרוב ביותר, כדי להנחית את נוסעיו בשלום. אם התקלה מתרחשת באמצע האוקיינוס, קברניט המטוס, הקפטן, מחליט אם הגיע ל"נקודת האל־חזור" - כלומר, יהיה בטוח יותר להמשיך לטוס עד לשדה הקרוב ביותר שבהמשך הדרך - או שיוכל לנחות מהר יותר אם ישוב על עקבותיו. זו החלטה בלעדית של הקפטן - ושלו בלבד.

תחום התעופה הוא מהתחומים המבוקרים ביותר בעולם מבחינה בטיחותית, וכל צעד שעושים בו נבחן בקפדנות שאין דומה לה, מטעמים מובנים: הפוטנציאל לאסון - גדול, ויש לעשות הכל כדי שלא יתממש. לכן יש רשויות תעופה בעלות סמכויות נרחבות בארה"ב ובאירופה, ששם מיוצרים מרבית המטוסים, והן קובעות את הסטנדרטים.

מטוסים שאינם עומדים בסטנדרטים - פשוט אינם מורשים להיכנס לתחום האווירי של המדינות הללו - ושל רבות אחרות.

תקלת מנוע, עם כל חומרתה, אינה נדירה מאוד, וצוותי האוויר מתורגלים להתמודד עימה. במקרה הזה פעל הצוות של אל על היטב, החליט להחזיר את המטוס לישראל חצי שעה לאחר שהמריא לכיוון טורונטו והנחית את המטוס בשלום.

תפקוד בשעת חירום הוא המבחן העליון של הטייסים. מיומנותו של הטייס, כפי שהוכח פעמים רבות, ולדוגמה - במקרה המפורסם של קפטן "סולי" סולצברגר, שהנחית בשלום מטוס מלא נוסעים על נהר ההדסון לפני שנים אחדות - יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות. מהבחינה הזאת, לפחות, הטסים באל על, כך נראה, נמצאים בידיים טובות.