אל תגידו "לי זה לא יקרה"

מדי פעם בפעם מתפרסמת בתקשורת עוד חשיפה על כת. עוד סיפור. הצצה. כתבת תחקיר. ועדיין לא הפנמנו שהנושא קרוב כל כך. יכול לקרות לכל אחד.אנחנו פותחים את עיתוני סוף השבוע, מתבשמים מכתבה מרתקת על עוד כת שנחשפה, ומעשי הזוועות גורמים לנו לצקצק בלשוננו, לשפוט את הנפגעים ולהאמין כמה זה רחוק.

בכל יום פונה אלינו משפחה חדשה. בחשש ובקול חלוש הם מיידעים אותנו על הסיפור האישי שלהם. על הבן/הבת שנפלו לכת. על המשפחה שחשבה שזו סתם עוד סדנה, עוד קבוצת מודעות, דרך ניו־אייג'ית. וככה הם נופלים, טובי בנינו. רוצים באמת לעשות שינוי ומולכים שולל. הולכים שבי אחר אידיאולוגיה שנראית קוסמת. תורה שיש בה תשובות לכל השאלות; והם רוצים לחקור, להבין היטב וצוללים בנאמנות עמוק פנימה כדי לקבל תשובות.

למה דווקא הכת של גואל רצון היתה כל כך מסוקרת? הרי מאפייני הכת הזו זהים בדיוק למה שמתרחש יום־יום בעשרות כיתות אחרות. גם שם קיים מנהיג בלתי מעורער, סגידה, פולחן אישיות, ניתוק ממשפחות, סודיות, הפחדות, נטרול רגשות, שליטה בחיי המאמינים, ניצול.אלא שהמבנה החיצוני של הכת של גואל, גבר אחד עם הרבה נשים, הרחוק כיום מהנורמה החברתית, מצליח להרחיק מאיתנו את סיפור הכיתות.

רק שתי כיתות בישראל, מתוך 100 שמוכרות לנו במרכז לנפגעי כיתות, היו כיתות פוליגמיות. בשאר הכיתות מצויים נשים וגברים כאחד, המאמינים ונשלטים על ידי מנהיג או מנהיגה רוחנית. אך ככל שזה מרוחק מאיתנו, כך קל לנו לדון בזה, להמשיך לצקצק בלשוננו ולומר: "לנו זה לא יקרה". קל להתעלם מעשרות הכיתות האחרות, שאולי יותר קרובות אלינו.

אז כדי שלא נהפוך להיות עוד אחד מהנפגעים שחשבו שלהם זה לא יקרה, כדאי לנו לדעת טרם אנחנו פונים לדרך רוחנית/ אימון אישי/ייעוץ בכל נושא, כי בכל הצטרפות לקבוצה יש לנו את הזכות לקבל תשובות. אסור להניח בצד חשיבה ביקורתית ועצמאית. חשוב להיות מודעים לתהליכי שליטה ושעבוד, ויש לזכור כי מנהיג אמיתי צריך לתת כלים שאיתם אפשר להמשיך בדרך גם בלעדיו.

הכותבת היא מנהלת המרכז הישראלילנפגעי כיתות