יפן היא מדינה תעשייתית ומפותחת, שכ-30 אחוזים מהחשמל שהיא צורכת מיוצרים ב-55 כורי כוח גרעיניים. יפן נמצאת על שבר גיאולוגי פעיל ורעידות אדמה בה הן שכיחות. הכורים שנבנו במדינה הצפופה הזאת תוכננו לעמוד בפני רעידות האדמה, ואמנם המבנים של הכורים עמדו ברעידה החזקה ביותר ואף ברעידות המשנה שעוד ימשיכו בעתיד הקרוב. עם רעידת האדמה הושבתו מייד כל כורי הכוח, אולם גם לאחר כיבוי הכור הוא עדיין ממשיך לפלוט חום רב במשך ימים רבים ויש להמשיך לקרר את הליבה שלו (עם הדלק הגרעיני שהוא אורניום מועשר) במים. ללא קירור הליבה תתחמם יתר על המידה, והחום הרב עלול לגרום להתכת הליבה או לעליית הלחץ של מי הקירור שהופכים לקיטור. רעידת האדמה החזקה והצונמי שהגיע מייד אחריה גרמו להפסקת חשמל באזור הכורים. משאבות הקירור (המונעות בחשמל) הפסיקו לפעול, וגם גנרטור החירום הושבת (נראה שהוצף). זה היה רק עניין של זמן עד שהלחץ הגיע לרמה כזו שפוצצה את המבנה החיצוני של הכור, וכמויות קטנות של חומר רדיואקטיבי נפלטו יחד עם הקיטור. רוב החומר הרדיואקטיבי עדיין כלוא בתוך הליבה של הכור. הליבה היא מארז פלדה עבה מגובה בשכבת בטון מזוין שמכיל את הדלק הגרעיני, וקוטרו כ-20 מטרים בלבד. כל זמן שהליבה נשארת שלמה אין חשש להתפשטות ענן רדיואקטיבי לסביבה, כמו זה שפרץ מהכור בצ'רנוביל. למעשה, התאונה ביפן מזכירה תאונה דומה שקרתה בכור בארה"ב (כור באי שלושת המיילים), שהושבת ונשאר נעול עד היום ללא פגיעה סביבתית. אני רוצה להזכיר שאנו עדיין נמצאים באמצע האירוע והוא יכול עדיין להחמיר אם תיפרץ ליבת הכור. חלק ניכר מהזיהום הרדיואקטיבי שנפלט בתאונה כזו מכיל יסודות נדיפים כמו יוד. זה יסוד החיוני לחיינו שנצבר בבלוטת התריס שבצוואר ומווסת את פעולתה. זאת הסיבה שאם נפגע הציבור מפליטת תאונה בכור, מחלקים כאמצעי ראשון טבליות שמכילות יוד כדי שישטוף החוצה את היוד הרדיואקטיבי ששאפנו (טבליות כאלה חולקו לתושבי דימונה להגנה עתידית מהכור הסמוך אליה). במקרה חמור יותר יכול הענן הרדיואקטיבי לזהם שטחים גם באבק שיכול לזהם את הקרקע במשך חודשים. תחום האזור המסוכן במקרה זה יכול להגיע לעשרה ק"מ או יותר. המזל הוא שהרוחות מנשבות בדרך כלל מכיוון הכור לעבר הים, כך שאין חשש לחיי התושבים כרגע ויש להניח שעד שיגיע לאזורים מאוכלסים רחוקים יירד ריכוז האבק הרדיואקטיבי לדרגה סבירה. הכותב הוא פרופ' לכימיה באוניברסיטת תל אביב
