יאללה, כפיים | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

יאללה, כפיים

, עודכן
0

כנראה שאין טיימינג טוב יותר מאשר היום כדי להדביק ליהורם את הכינוי גאון. כל כך גאון שמתברר שביקורת אחת קטנה ואמיתית יכולה להפוך עליו חצי מדינה. אז למי למי יש יותר כבוד-

הגאון לא יצא באופן גורף נגד המוסיקה המזרחית, כמו רבים שעשו לפניו. הוא פירגן ליוצרים כמו אביהו מדינה ושלמה בר, והתרכז באיכות הכתיבה של זמרי המיינסטרים שלנו. כן, אלה שפעם היו מקופחים וכיום שולטים בערוצי הטלוויזיה, העיתונים, תחנות הרדיו והורדות הרינגטונים. "זה זבל שהשטן לא ברא. העברית עילגת, יש שגיאות בעברית. אין קשר בין המילים. אני אוהב אותך, את אוהבת אותי. זאת בושה לאינטליגנציה", אמר.

"ערב טוב לך/ בואי מותק/ בא לי להכיר אותך לעומק" לעולם לא יצליח להתחרות ב"רוזה, רוזה, רוזה, רוזה/ את אהובה שלי/ כמה שירים עוד לך אחרוזה עד שתהיי אשתי". נתוני המכירות אולי יספרו אחרת, אבל זאת מדינה שאוהבת לבלוע את הזבל שלה בכמויות. הרי לא סתם העונה הכי משעממת של "האח הגדול" שוברת שיאי רייטינג.

שורות כמו "אלף כוכבים עוד יציירו לי את דמותך/ זה מרגש, זה כמו אש" צוחקות על האינטליגנציה של הרומנטיקנים שרוקדים סלואו חתונה לצלילי השיר הזה או השיר ההוא עם המשפט: "לכי תספרי לכולם שאת מתחתנת ואת מאוהבת במישהו עבדאי". תגידו שזאת שפת הרחוב, ושהתרבות אמורה להתפתח ולצמוח מהרחוב, אבל עדיין צריך להיות גבול לכמות הזבל שבן אדם אמור לצרוך. מובן שהכל היה אחרת "אם אני ואת היינו נולדים בג'ונגל, במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל", אבל לא הכרזנו על עצמנו מתישהו בתור העם הנבחר-

זה עניין של זמן עד שנתעשת ונמשיך הלאה, משוכנע גאון, וההיסטוריה מלמדת שלרוב זה נכון. כבר עברנו היסטריית פופ, עשור של רוק, שנים שבהן התעקשו להכניס קטע ראפ לכל שיר אפשרי, ועכשיו אנחנו תקועים במזרחית. למען ההגינות המוסיקלית בכלל צריך לקרוא לה מוסיקת פופ זולה עם מילים פשוטות וסלסולים. אחת שהיתה מנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש, כבר דאגה לארגן בכנסת כנס הוקרה למוסיקה המזרחית. להעביר מסר לנוער כי המדינה מעדיפה לחנך אתכם לבינוניות ולתרבות שטחית.

זה לא עוד נספח מהמאבק הדבילי והמתמשך בין אשכנזים למזרחים. זה אמור להיות דיון על איכות, שלא אמורה להיות מילה גסה. זוהר ארגוב, שושנה דמארי ובועז שרעבי יקבלו, בצדק, מקום של כבוד בתרבות הישראלית, אבל די קשה לתמוך באמנים שמנגנים מקצב פשוט שחוזר על עצמו, מלבישים עליו שיר שנכתב בחצי שעה ומגיעים איתו ל-2 מיליון צפיות ביו-טיוב.

ובכלל, הדיון הזה לא אמור להפוך למאבק שעל גבול הגזענות, אלא למאבק שלכם עם עצמכם - האם לא כדאי לי לקבל משהו קצת יותר איכותי בחיים שלי-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר