הרולטה נפלה על שלושה - העיקר לגדוע חיים
,עודכן
וזה מה שקרה בזמן שהישראלים, והמתנחלים בתוכם, היו עסוקים בבניית בתים, שיפור החינוך, הקמת מתקנים לטיהור ביוב, נטיעת יערות: הנהגת חמאס היתה עסוקה בתכנון שפך דם. העברת כספים, רכישת כלי רכב, השגת אמצעי הלחימה, הסתרת הגופות, הסתרת החוטפים. מערך עם דרג פיקודי ודרג מבצעי, שמות קוד, כספים שעוברים מיד אל יד. מול מי? מול ילדים שחזרו מהלימודים.
שלושת הנערים לא נהרגו ולא נרצחו. הם הוצאו להורג. התליינים יצאו עם תוכנית מדוקדקת, מתוכננת מאוד, להשגת סאת הדם המבוקשת. אלו הם שכנינו; האמצעים משתנים: בעיראק עריפת ראשים ברוטלית, בעזה ירי טילים, בסוריה נשק כימי, בעוטף ירושלים - מכונית, נעילת דלתות, הוצאה להורג.
כשבעולם התחתון מתכננים רצח, הם פועלים מתוך נקמה או חישובים ספציפיים כלפי מאן דהוא. כאן הוחלט להרוג את הראשון שיראו. הראשון שיעלה בגורל. קורבן אקראי. הראשון שיהיה תמים ונותן־אמון וייכנס אל המכונית שבה ישובים המחבלים, מחופשים ליהודים, בכיפות שחורות, והרדיו דולק בעברית. אני בטוחה שגיל־עד, אייל ונפתלי נכנסו אל המכונית בפנים טובות, אמרו בנימוס "תודה" ודאגו לסגור בעדינות את הדלת. התכנון היה לרצוח יהודי כלשהו. לא משנה הגיל, המין, העיסוק, הנטיות הפוליטיות. לא משנה אם יש לו אבא אוהב, שגאה בלימוד התורה שלו, אמא שמחוברת אליו מהבטן, אחים ואחיות קטנים שמעריצים אותו. לא משנה אם כל החיים לפניו, חיים של אהבה ושמחה. העיקר לקטוע חיים.
הרולטה נפלה על שלושה ולא על אחד. הם יצאו מבית המדרש, מהגיטרה, מהכדורסל, ונכנסו אל מכונית שבקעה מהגיהינום. 220 אלף שקלים העביר חוסאם קוואסמה תמורת ביצוע החלום הזה, נטילת נפשותיהם של גיל־עד, אייל ונפתלי. שלושתם היו חמושים בחיוך התמידי שלהם ובספרי הלימוד שבתיק. לשלושתם חיכתה אמא בבית.
זוכרים את האשמת הקורבנות בכך שנסעו בטרמפים? אותם חוטפים החליטו להציע את טרמפ המוות למי שיעמוד בתחנת ההסעה. גם אדם שהיה מחכה לאוטובוס היה עלול להיקלע לציפורניהם. העובדה שמדובר בתוכנית תפורה היטב, שמומנה בידי בכירי חמאס בחו"ל, ולא ביוזמה ספונטנית עצמאית של תאבי דם מקומיים, מחזירה את שאלת האמון שאנו הישראלים נותנים בחמאס. זהו אותו חמאס שעימו קורא השמאל לשבת אל שולחן המשא ומתן לגבי עתידו של לב הארץ. אותו חמאס שמזמין אותנו להיכנס אל המכונית, הדלת פתוחה ומזמינה, ומהרדיו בוקעת עברית.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואמילי עמרוסי
בעלת הטור "חיים שלי" במוסף שישבת. נולדה בירושלים, גדלה בירושלים, מתגוררת בירושלים. אמא לשלושה בנים ובת. אהבתה הגדולה היא כתיבה. השנייה: אפרסמון. בשנת 2009 ראה אור ספר הביכורים שלה - "תריס", ושנה אחר כך יצא ספר הילדים הראשון שלה, "נרי מסתפרי"; החל מ-2017 יוצאים לאור כרכי הסדרה הפופולרית פרי עטה "הפרשה - פרשת השבוע לילדים". מגישה ב"כאן" רשת ב' את התוכנית "אמילי והפרופסור"; שותפה בצוות המגישים של יומן האקטואליה "כאן הערב" ברשת ב'; בעלת טור בירחון הנשים הדתיות "פנימה"; מלמדת כתיבה ועיתונות ושותפה בפרויקטים של יצירה וכתיבה. כיהנה כדוברת מועצת יש"ע בזמן המאבק בתוכנית ההתנתקות ואחריה, וכן ככתבת בחדשות עשר ומגישת תוכנית הבוקר בערוץ.
