רפואה פרטית

בשנת 2002 כתב היועץ המשפטי לממשלה דאז, השופט אליקים רובינשטיין, בתגובה לביטול הפעלת שירותי הרפואה הפרטית (שר"פ) בבתי החולים הממשלתיים, כי "יש לאחוז את השור בקרניו ולאמור דברים כהווייתם: חלק מרכזי, שלא לומר העיקר, בפיתוח רעיון השר"פ הוא הרצון לאפשר הכנסות גדולות יותר לרופאים - טיעון זה אינו מצדיק פגיעה קשה בשוויון שמערכת הבריאות הממשלתית מחויבת בו..."

סוגיית בחירת רופא בתשלום בבתי החולים הציבוריים מלווה את מערכת הבריאות בישראל זה שנים: מול מצדדי השר"פ, הרואים בו אמצעי לשיפור ההשתכרות ומתן ביטוי לזכות הציבור "לבחור" (ושוכחים לציין שזכות זו נרכשת בכסף), עומדים מתנגדיו, הרואים בהפעלתו פגיעה מהותית בעקרון הסולידריות של מערכת הבריאות.

אכן, חסרונו העיקרי של השר"פ הוא בפגיעה הקשה שהפעלתו תגרום בעקרון השוויון של מערכת הבריאות הציבורית בישראל: התניית הזכות לבחור רופא בתשלום תייצר בתוך כותלי בתי החולים הציבוריים שתי רמות של מערכות בריאות. המערכת האחת תהיה מערכת רפואית לעשירים, אשר יוכלו להרשות לעצמם את התשלום הנדרש, הן באופן ישיר והן באופן עקיף באמצעות הביטוחים המשלימים, ואילו המערכת האחרת, הכושלת יותר, תיועד לעניים.

אלא שהזכות לבחור תהפוך במהרה לחובה לשלם. הקביעה מי מקבל טיפול רפואי ומתי תהפוך בתוך זמן קצר לקביעה הנגזרת מאמצעי התשלום שיש ביד החולה, ולא בהכרח מהאבחנה הקלינית של המחלה וחומרתה.

השר"פ יהווה כרטיס הכניסה שבאמצעותו ניתן יהיה לקבל שירות רפואי במערכת הציבורית בלי להמתין לשירות תקופות זמן ממושכות. קיצור התור אשר יושג באמצעות השר"פ יאריך את התור לאלו שאין ביכולתם לשלם בעבורו.

היקף המימון הפרטי בישראל הוא, כבר כיום, מהגבוהים בעולם המערבי. בשנת 2009 עמד שיעור זה על 42 אחוזים מסך כל ההוצאה הלאומית על בריאות.

שיעור גבוה זה של מימון פרטי מעיד על הקשר החזק הקיים כבר כיום בין קבלת שירות רפואי לאפשרות לשלם בעבורו.

עם השר"פ יעלה היקף המימון הפרטי בישראל ויהפוך לגבוה ביותר מבין כל מדינות המערב. התפתחות עצובה זו רק תעצים את הפערים החברתיים, שכבר כיום מהווים את אחת החוליות החלשות של החברה הישראלית.

מתן היתר לבחירת רופא בתשלום בכל בתי החולים הציבוריים עשוי להוות תקדים אשר יגרוף גם מערכות חברתיות אחרות למתווה קלוקל זה של הפרטת כל השירותים החברתיים בישראל. שהרי אותם טיעונים התקפים להגנת הזכות לבחור רופא עשויים להיות תקפים בהקשר של בחירת מורה בתשלום, בחירת שוטר בתשלום ואולי גם בחירת שופט תמורת תשלום.

תומכי השר"פ מעלים את הטענה כי ההיתר לבחירת רופא בתשלום יאפשר ניצול יעיל יותר של תשתיות בתי החולים, ויצמצם את נטישת הרופאים מהמערכת הציבורית למערכת הפרטית. אולם המציאות מלמדת שנימוקים אלו, הנראים כראויים ומשכנעים, יכולים להיות מושגים גם באמצעות צעדי ארגון וניהול שונים של מערך האשפוז ללא כל צורך בהפעלת השר"פ. הדרך להתמודד עם רמת שכרם של הרופאים ועם דפוסי עבודתם צריכה להיות מוסדרת במנגנון ציבורי ולא באמצעות חליבת כיסו של החולה ברגעים החלשים של מחלתו.

דו"ח ועדת החקירה לבדיקת תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות משנת 1991 ("ועדת נתניהו") כינה את השר"פ כ"רע במיעוטו". דומה שהכינוי לתופעת השר"פ חריף הרבה יותר.

הכותב הוא פרופסור חבר במחלקה לניהול מערכות בריאות, אוניברסיטת בן-גוריון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו