שאלת מועד תחילת מאסרם בפועל של מורשעי השוחד בפרשת הולילנד צפה אתמול בבית המשפט העליון, ויש בה מרכיב מפתיע. לתומי סברתי כי מובטח למי שנשלחו על ידי השופט דוד רוזן לשנים ארוכות בכלא, שלא יתחילו לרצות את עונשם הכבד לפני תום הדיון בערעורם. שכן תמיד עולה הטענה כי אם יזוכו לא יוכל איש להחזיר להם את ימיהם בבית הסוהר.
כבר היו דברים מעולם בשתי מגמות נוגדות. לרוב נדחו בקשות לעכב את המאסר, אך השופט יורם דנציגר טעה לחשוב כי טובים סיכוייו של משה קצב לצאת זכאי בערעור ונענה לבקשתו.
במסמך שהגישה אתמול פרקליטות המדינה בחתימת בכיריה ג'ואי אש ואריה פטר, נכללו ציטוטים מאת השופטים דורית ביניש ואשר גרוניס ונזכרו חנן מלצר ועדנה ארבל, וכולם גויסו כמסייעים לפרקליטות בטיעונה כי אהוד אולמרט וחבריו צריכים להיכנס לכלא כאן ועכשיו.
במערכת משפט כה מנוסה יש תקדימים לכל מצב. בהכרעות שהתקבלו במשפטיהם של אלמונים נקבעו הקריטריונים לעיכוב הביצוע, ולטענת הפרקליטות אין הם חלים על המבקשים. אין נסיבות אישיות ורפואיות ומשפחתיות לנהוג באנשי הולילנד אחרת מכפי שמתייחסים לאחרים שנידונו לתקופות מאסר ארוכות כקצרות.
בסופו של יום מתבססת הפרקליטות על שני נימוקים כבדי משקל: כל דחייה בביצוע העונש, ובעיקר כשמדובר באנשים חזקים כאולמרט ודני דנקנר, פוגעת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. הטיעון נכון. על עניין זה לא חל הכלל ש"כל עכבה לטובה" מפני שהציבור חש (בתבונה או בטעות) כאילו בסופו של יום יסדירו למורשעים נשואי הפנים הקלות שלא יינתנו לאסירים אחרים מן השורה.
הטיעון האחר פוזל כבר לעבר הדיון שיתקיים בשלב הערעור בעליון. לפי אש ופטר מהפרקליטות, התרשמות המחוזי מאולמרט ומעמיתיו כה קשה, והראיות כה מוצקות, שהסיכוי כי ייצאו זכאים כמעט שואף לאפס. זו גם התרשמותי מפסק הדין של רוזן, הראוי לתמיכה מלאה.
עניין זה יהיה לליבת הדיון בעת שמיעת הערעור בעליון. הפרקליטות תטען כי יש לסמוך על הראיות וההתרשמות של המחוזי, מה גם שאפילו יקוצר משך השהות בכלא - גזר הדין כה חמור, ששום ניכוי לא ייתר את הצורך במאסר, ולפיכך הכליאה המוקדמת לא תגרום בפועל עוול למורשעים.
יש גם מניע נסתר: כל עוד הנאשמים חופשיים להתהלך בין הבריות, יש להם עניין לנהוג סחבת לפי הכלל הנאמר בעגה כי "אולי הכלב ימות ואולי הפריץ". אך עניינם בסחבת יאבד אם במהלך הדיון יימצאו כבר בין כותלי הכלא.
הרושם הוא כי אם אין העדפה או קיפוח בהתנהלות המערכת המשפטית מקומם של המורשעים בכלא עכשיו, ללא דחייה. אבל בכל המקרים שבהם מתבקשת דחייה בביצוע העונש, ובכללם גם בהולילנד, הספק מנקר בלב האזרח השכיח בוזגלו, שמא יתבצע מאסר שבסופו של יום יתברר כשגוי. בעיקר כשמדובר בעבריינים שאינם אלימים. דילמה.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
