נכון לאתמול - ולפי שעה רק לו - התנהל "יום הזעם" של פעילי הימין כהפגנה מידתית. פעילים ציניים של נוער הגבעות שיגרו נערות תמימות לחסום כמה צמתים ולזעוק "אל תיגע בי!" בכל פעם שנציגי שלטון החוק ביקשו לפנותן כנדרש. הפגנה היא זכות מוכרת של המיעוט להסב את תשומת הלב של הרוב לטיעוניו, ואין מנוס מגרימת חוסר נוחות ברשות הרבים. נסיבות המחאה פחות מוסכמות. היוזמה יצאה מנוער הגבעות. הנהגתו אינה מקבלת את מרות הממסד של המתנחלים. להפך, הדור הראשון למנהיגי המתנחלים מוצג בפיה כמי ש"זיקנתו מביישת את צעירותו". היא מאדירה חייל-משתמט, שעשה דין לעצמו מתי ישרת בצבא ומתי יערוק. המינוח המקובל על יוזמי "יום הזעם" מכיל איומים אלימים כלפי שוטרים ופלשתינים. יש גם חשש כי יפרו את הוראת רבניהם ויפגעו בנשקם בשכניהם הערבים. נוער הגבעות מבקש לעורר רושם כי אינו זוכה להגנת שלטון החוק ברמה המוענקת להפגנות של השמאל. בפועל אין זו אמת. דווקא בג"ץ סלל את דרכו של הימין להפגין כחוק, החל מאום אל-פחם ויפו וכלה במקומות אחרים. אילו ביקש נוער הגבעות להפגין כחוק, היתה ניתנת לו הגנה דומה. רק שנראה כי אינו מעוניין בהפגנה מוסדרת נטולת עימותים. רצוי להימנע מירי של כדורי צבע על מתנחלים המפרים את החוק ומונעים הריסת בתים שהוקמו שלא כדין על אדמה פרטית. אך משגה זה, שהמשטרה יכולה להימנע ממנו בהתנגשות הבאה, לא ירגיע את נוער הגבעות. אין גוונים בעמדת אורי אריאל או דני דנון. בנימין נתניהו מתאר עד כמה נאנקת ישראל בזירה הבינלאומית, והם דורשים שכל מבנה יישאר על כנו ללא הבחנה אם חוקי או אסור. בנקודה זו חייבת הממשלה לומר להם כי לא יהיה כדבר הזה. אם אינם מבינים בעצמם, שיתבוננו מה קורה למעמדה של ישראל בעולם. אתמול הציגו בחדשות ערוץ 2 תיאטרון רחוב בניו יורק, שגורם נזק ישיר עקב ההתנהלות הישראלית ביהודה ובשומרון. אך מנהיגי נוער הגבעות בשלהם, עם הראש בקיר. האחריות הממלכתית מחייבת לבולמם.
