הסדר הטיעון המקל והמופחת שהוצג אתמול בבית המשפט עם עובדי משרד הבריאות מעלה שורה של שאלות קשות. שאלות על הבריחה מלקיחת אחריות ציבורית מלאה של עובדי ציבור בכירים, שאמורים להיות אחראים בתוקף תפקידם ולפי החוק על בריאותנו ושלומנו, וגם על גודל החטא ועל המידה הראויה לעונש - כלומר על העונש הקל מאוד שיינתן ללא הרשעה למי שהמדינה עצמה ראתה בהם אחראים בתוקף תפקידם כעובדי משרד הבריאות (ובראשם ד"ר דורית ניצן-קלוסקי שכיהנה אז כראש שירות המזון הארצי) להתרחשותה של אחת הפרשות החמורות ביותר של פגיעה בבריאות הציבור שהתגלו אי פעם בישראל. ואולם, הבעיה המרכזית שעולה מההסדר עם פרקליטות המדינה היא לא של שכר ועונש, אלא שהלקחים מפרשה חמורה זו לא נלמדו מספיק במוסדות המדינה - ובכלל זה לא רק בהנהלת משרד הבריאות אלא אפילו בפרקליטות המדינה - ושפרשה דומה עלולה לחזור שוב. בהסברים להסדר הטיעון המקל כל כך עם העומדים לדין מסר אתמול משרד המשפטים כי ההסדר "ראוי ומאוזן", כי "מלכתחילה הגשת כתב האישום נועדה לטפל בשאלת הסטנדרט ורמת האחריות הראויים", וכי "נודעת משמעות רבה לעובדה שהמסר נקלט ונעשו שינויים במשרד הבריאות". האומנם? על סמך מה נאמרו אמירות ריקות מתוכן אלה? בדו"ח חקירה חדש ופנימי של משרד הבריאות עצמו (הדו"ח שהוגדר כחסוי הוגש למנכ"ל משרד הבריאות ד"ר רוני גמזו ונחשף לאחרונה ב"ישראל היום") התגלו, בין השאר, הכשלים החמורים כי במשך שנים רבות מפעלים ומסעדות לייצור, שיווק והכנת מזון המשיכו לפעול אף שמשרד הבריאות גילה וחזר וגילה כי המזון שלהם מזוהם ומסוכן לבריאות הציבור. אז אולי אפשר היה לקוות שלפחות בכל הנוגע למזון תינוקות נלמדו הלקחים במשרד הבריאות מאז פרשת רמדיה ושלפחות בנושא זה הציבור יכול להיות רגוע? גם כאן התשובה, לצערי, עגומה. לפי הדו"ח, שירות המזון הארצי במשרד הבריאות לא בודק גם היום באופן קבוע ושיטתי את הימצאותם - או אי הימצאותם - של ויטמינים חיוניים להתפתחות התקינה של תינוק, דוגמת ויטמין B1 אשר חסרונו היה הבסיס לפרשת רמדיה.
