הגרעין הסורי

מכון מחקר ידוע בארה"ב, שעוקב מקרוב אחר התפתחויות בתחום הגרעין - המכון למדע ולביטחון בינלאומי (ISIS) - דיווח בשבוע שעבר על עוד שלושה מתקנים בסוריה שלפי החשד "קשורים פונקציונלית" למתקן הגרעיני באל-קיבאר, שהופצץ ב-2007. חשיבות הדיווחים היא לא בעצם החשיפה. האתרים היו ידועים לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) מאז 2008. סבא"א הודיעה אז שיש לה מידע על קיומם של המתקנים הנוספים, ואף הגישה לסוריה בקשות לבקר במתקנים. סוריה לא רק דחתה את כל הבקשות אלא ביצעה פעולות בשטח כדי להעלים עדויות מחשידות.

לכן חשיבות הדיווח על המתקנים היא בעיקר בהדגשת אוזלת היד של הקהילה הבינלאומית בטיפול בפעילות גרעינית חשודה. הדיווח מדגיש ששנתיים וחצי אחרי שהמידע נמסר לסבא"א הארגון לא מצליח אפילו לבקר באתרים. חולשת הגוף האחראי לפקח על פעילותן הגרעינית של מדינות חברות באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ניכרת לא רק בכישלונות בתחום חשיפת מידע, אלא בעיקר בטיפול בעייתי בחשדות עצמם. סבא"א לא מצליחה להוביל טיפול יעיל מול מדינות שקיים לגביהן חשד שהן מנהלות תוכניות גרעיניות סודיות למטרות צבאיות.

לאחר הפצצת הכור באל-קיבאר, שהיה בשלבי בנייה, ראש סבא"א דאז, מוחמד אל-בראדעי, גער בישראל ובארה"ב שלא העבירו לו מודיעין שהיה בידיהן לגבי הגרעין בסוריה. הוא הסביר שרצה במידע כדי לטפל בסוגיה באמצעי הארגון המקובלים. ישראל, שהבינה כי לנוכח הטיפול האיטי והלא אפקטיבי באיראן אין לצפות לטיפול יעיל יותר במקרה של סוריה - העדיפה כנראה לקחת את הדברים לידיה. רבים שאלו אז: למה ישראל פעלה בשלב מוקדם של בניית הכור? למה לא חיכתה לעדויות מוצקות יותר? ההערכה בישראל היתה, כך נראה, שמה שלא יטופל בשלב מוקדם - לא יטופל. כיום, גם עם יו"ר חדש ונחוש יותר, יוקיה אמאנו, סבא"א מתקדמת לאט.

חשיפת הפעילות של סוריה חשובה לא רק להקשר הספציפי, אלא גם להערכת מאפייני הפעילות הגרעינית של איראן. שאלות מטרידות נשארות בינתיים ללא מענה. למשל: מי שילם לצפון קוריאה עבור הסיוע בבניית הכור באל-קיבאר? מה טיבו של הקשר הגרעיני בין איראן לסוריה, ומה בין שתיהן לצפון קוריאה? בעניין התשלום לצפון קוריאה, לא נמצאו ראיות חד-משמעיות הקושרות את איראן לסיפור, אך ניתוח אסטרטגי מעלה את איראן כחשודה הסבירה. כל אחת מהמדינות היא בעיה בפני עצמה, אבל הקשרים הבין-מדינתיים במשולש הזה יכולים לפעול כמכפילי כוח מסוכנים.

ואם המצב היה מדאיג עד עתה, הרי במזרח תיכון משתנה ובלתי יציב הסכנות הגרעיניות מתרבות. מצרים, למשל, בדומה למדינות רבות נוספות במזרח התיכון (בהן איחוד האמירויות, כוויית וירדן), החליטה להרחיב את תוכנית הגרעין האזרחית שלה. תחת שלטון מובארק, התוכנית לא עוררה דאגה מיוחדת. אך ממשלה חדשה במצרים, חשדנית יותר כלפי שכנותיה, יכולה להביא לשינוי לרעה בהקשר הזה. לכן בכל הנוגע להתפתחויות הגרעיניות המצב מדאיג, במיוחד כשמגבלות הפיקוח של סבא"א ידועות היטב.

הכותבת היא ראש פרויקט בקרת נשק
במכון למחקרי ביטחון לאומי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו