לא זוכרת בדיוק מתי, אולי אחרי רצח רבין, התחילה להסתובב הבדיחה העצובה - "שלוש מדינות לשני עמים".
במרחב הצר שבין הירדן לים מתקיימות יותר ישויות משני העמים היריבים. חלוקה נכונה היתה חוצה אומות ועמים. כל אומה והשסעים שלה. אצלנו רב המפריד על המשותף. אותם מאפיינים המלכדים אומה - הלכו ואינם.
שר החינוך, גדעון סער, גאל את הישות הציונית מההצבעה המבישה על הקמת שתי ועדות חקירה פרלמנטריות לבדיקת ארגוני השמאל, אך עדיין טעמו המר של הניסיון הרודני גורם לי לתחושה כי את האנושות כדאי היה לחלק אחרת, ולא על פי לאומים דווקא: את הדמוקרטיים בדמוקרטיות ואת הלא-דמוקרטים - בהתארגנויות לא דמוקרטיות.
מה לי ולח"כ פאינה קירשנבאום מלבד העובדה ששם המשפחה שלה זהה לשם משפחתה של סבתי? ח"כ קירשנבאום, גם אם היתה דודתי בדם, אינה חולקת עימי דבר וחצי דבר והשקפת עולמה קרובה יותר לאלו של הרודנים בלוב או באיראן.
המשותף לי ולאיש הזקן בקהיר התובע חירות או לאישה הצמאה לזכויות בלוב רב מהמשותף לי ולח"כ קירשנבאום, זאב אלקין ומירי רגב מהליכוד, אורי מקלב מיהדות התורה ונסים זאב מש"ס, דני דנון, ציפי חוטובלי (ליכוד), אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) ואריה אלדד (האיחוד הלאומי). נכונותם לשרת בוועדות החקירה כבר יכולה לשמש דרכון לשם כבוד בישויות הרודניות.
הגיע הזמן שמבקשי סתימת הפיות יתאחדו. פעם היה נהוג לומר על הפלשתינים: "להם יש 22 מדינות". היום נכון לומר לכוחות הפוגעים בדמוקרטיה: לכם יש יותר מ-22 מדינות. הואילו ואפשרו לנו להמשיך בשגרת החיים הפתוחה והביקורתית שבה גדלנו ושלפיה חונכנו. הדבק הלאומי חלש יותר מהדבק האידיאולוגי.
אדרבה, שיתאגדו יחדיו הכוחות המבקשים שלטון עריץ, חזק ומרכזי ויחברו להם אלו המבקשים מדינת הלכה עם אלו הרוצים מדינת איסלאם. המבקשים מדינה דמוקרטית הנאבקת על חופש הביטוי וחופש המחאה יישארו להיאבק על עקרונותיהם יחדיו.
מוטב להם, לכוחות האופל שלנו, להזדרז ולחבור לשותפיהם החשוכים בניכר משום שהזמן שוב פועל לרעתם ואם נכונות השמועות סכנה ממשית מרחפת מעל לראשיהם של הדיקטטורים.
פארסת חקירת ארגוני השמאל העצימה וחיזקה את הארגונים. לא זו בלבד שאף אחד מבין לוחמי זכויות האדם לא נבהל, להפך, לארגונים ששמם יצא כמועמדים לחקירה, דבק סטטוס יוקרתי. ארגוני השמאל וזכויות האדם הם לא רק שומרי החומה. ניצבים בראש הפירמידה המפוקפקת של הפטריוטיזם, נאבקים בכוחות עצומים של רוע, אדישות, ייאוש וגזענות, כדי להציל שריד מהמדינה שיכולנו להיות.
הניסיונות להכפיש, לצנזר, להוקיע ולקעקע את הלגיטימיות שלהם לא צלחו גם הפעם. כמעט בנס, ההלצה התכווצה וחזרה לממדיה הסבירים, אבל אופיים של תהליכים כשמם כן הם: הולכים ומתקדמים, הולכים ומסלימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו