מקץ 70 שנה: בנגאזי חוזרת לכותרות | היום

"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מקץ 70 שנה: בנגאזי חוזרת לכותרות

, עודכן
0

בארץ נותרו מעטים בלבד שהשם בנגאזי גורם להם להחסיר פעימת לב.

בני דורי היו בפעוטון כאשר אמא ואבא והדודים בירברו את שמה של העיר הנידחת הזאת בלוב וכאשר התערבו ב"כן" ו"לא" על קופסאות בשר "בולי ביף", שהיו בכליהם של החיילים הבריטים, אם תיכבש העיר בידי צבאות איטליה וגרמניה הנאצית או תשוחרר על ידי האנגלים, והיא נפלה ושוחררה, נפלה ושוחררה. שני שמות נותרו מן המלחמה ההיא בצפון אפריקה, שאילו הסתיימה אחרת היתה גורמת גם להשמדת היישוב העברי בארץ ישראל: בנגאזי, שהחליפה ידיים, ואל-עלמיין במערב מצרים, שם בלמו האנגלים את הגייסות של הרייך השלישי.

היום אין כבר כמעט ישראלים שהעיר הענייה והעלובה בנגאזי מדברת אליהם. גם אין רואים אותה בטלוויזיה ולא מדברים על אודותיה ברדיו. דבר חשוב לא קורה בה. עד שאתמול נכבשה (ואולי לא) בנגאזי בידי המורדים במועמר קדאפי, ושוב חזרה לתפקיד שמילאה לפני כמעט 70 שנים - לעבור מיד ליד. ואולי אין זה מקרה שהמפגינים הניפו בלי להבין את דגלי גרמניה הנאצית.

השריפה בלוב אינה דומה להצתת הכיכר במצרים. מפני שבלוב רק 8 מיליון תושבים ומדיניות רווחה סבירה ונזהרים בכבודו של קדאפי מפני שאדמתו רוויה בזהב השחור, בנפט. שמא יעלה בידו להישאר בשלטון, בעיקר שבהיעדר מעורבות אמריקנית נגדו אין הוא מהסס להורות לכוחות הביטחון לירות במפגינים. בכל המפגינים, מכל זווית.

ביסודו של דבר, לא תהיה סיבה טובה להצטער על סיום שלטונו בן יותר מ-40 השנים של קדאפי. הוא שליט יחיד, פרוע ומוזר ומסוכן. כאשר נעצר בנו בשווייץ, איים על הבנקאות העולמית אם לא ישוחרר. צריך גם לזכור כי מתחת לאפו של העולם הרחיק לכת ביוזמתו להניח יד על נשק גרעיני. לולא המלחמה בעיראק של סדאם חוסיין ולולא נחשף, היה העולם עד למטורף המחזיק בנשק השמדה המוני.

לוב עניינה אתמול. מחר עשויות מדינות ערביות אחרות למצוא את עצמן בכותרות הראשיות. גם אלה שבהן כבר התרחשה הפיכה טרם הגיעו אל המנוחה והנחלה. לא תוניסיה ולא מצרים, ומבצבץ מרי במרוקו, והכל בהקשר למאבק על ההגמוניה במזרח התיכון. ייתכן כי אמריקה בדרך למטה. ייתכן גם כי המשטר באיראן כבר עבר את שיאו, אף שלפי שעה הוא מקרין ביטחון עצמי המפתה שליטים ערבים לקפוץ על עגלתו ולחסות בצילו. הרי גם טהרן בוערת.

ישראל שונה. גם בתחום זה היא אחרת. שוב בודדה. הפעם לטוב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר