כל קיצוץ בתקציב הממשלתי המנופח והבזבזני יבורך. השאלה היא כמה ואיך-
כמה? כמה שיותר. הסקטור הציבורי הוא לא רק המעסיק הגדול ביותר במשק אלא גם הקניין הגדול ביותר, והממשלה היא חלק נכבד ממנו. זו הסיבה לכך שנוצרים אצלנו קשרי הון-שלטון משחיתים. כי בהיות הממשלה מקור העושר, כולם מנסים לחלוב אותה על ידי פיתוח "קשרים" עם פוליטיקאים ופקידים בעזרת לוביסטים משומנים היטב, היכולים לסדר לפקידים משרות לאחר פרישתם ולפוליטיקאים תרומות לפריימריז.
המעיין בספרי מבקר המדינה יוכל לחבר בקלות "רשימת מכולת" של בזבוזי ענק בכל משרדי הממשלה. כן, גם במשרד הביטחון שהפך, לרעתו, לפרה קדושה.
כי לא רק שבזבוז הוא רע כשלעצמו, אלא יש לו השלכות רחבות יותר. בזבוז גורם לחוסר יעילות, וחוסר יעילות הוא תמיד קרקע לשחיתות. אם אין שליטה בתקציב, לך תדע מה נעשה במאות מיליונים שכל משרד מוציא, למי זה באמת הולך ולמה. זה נכון למשרד הביטחון, שמתקציבו הענק נשפכים מיליארדים על קניות שונות, וזה בוודאי נכון לגבי כל המשרדים האחרים.
* * *
חוסר יעילות מזיק לא רק לציבור משלמי המיסים, הנאנק תחת עול מיסים כבד אך אינו מקבל תמורתם שירות יעיל, אלא גם למשרד עצמו, שאינו מסוגל לבצע את המטלות המוטלות עליו ועקב כך זוכה בציבור ליחס של בוז.
לכן קיצוץ נרחב בהוצאות הממשלה, שיכריח אותה להתייעל, הוא בשורה חיובית כי אין דרך אחרת לייעול הממשלה. הפוליטיקאים תמיד יעוותו כל מאמץ אחר להתייעלות, ורק הכורח של הקיצוץ מאפשר להם להתייעל. ראו מה קרה כאשר בימי כהונת נתניהו כשר אוצר - הוא קיצץ בתקציבי הממשלה כמה פעמים, והם באמת התייעלו מעט והמשק צמח צמיחה אדירה.
השאלה הבאה היא כיצד מקצצים. ההיגיון אומר שיש להושיב את העובדים המוכשרים שבאגף התקציבים של משרד האוצר, ותחת הנהגת השר שלהם, שלא נרתע מקיצוצים הכרחיים (ובעזרת ייעוץ מבנק ישראל המתמצא יפה במשק), אפשר בקלות למצוא את שכבות השומן המיותרות והמזיקות ולקצץ בהן.
היכן הבעיה בנושא הקיצוץ? ביכולת ליישמו. ראש הממשלה צריך לנווט קואליציה מסובכת הבנויה על דרישות סחטניות. ולא רק מצד חברי הכנסת והמפלגות - אשר יעלו התנגדויות קולניות, כפי שעושה ישראל ביתנו - אלא אף מגורמים חיצוניים כמו ההסתדרות (עופר עיני הוא הרי ממליך המלכים בעבודה ובלעדיו קואליציה לא תתקיים, ולכן כל דרישה שלו מתקבלת).
* * *
וגם התקשורת - זו שהקימה קול מהומה מזויף על העלאות המחירים המזיקות לשכבות המוחלשות - תתערב כדי להקשות, כהרגלה. כל העלאות המחירים האחרונות, שהן אכן קשות למיליונים שאינם גומרים את החודש, מסתכמות בכמה אחוזים קטנים. על כך התקשורת והפוליטיקאים שהיא משרתת הקימו מהומה גדולה. אך הם שותקים כדג כאשר הטייקונים והמונופולים שלהם סוחטים מכל צרכן ישראלי כשליש (באומדן זהיר) ממשכורתו העלובה. על הצבת שבה נחנק הישראלי הממוצע - בין משכורת דלה לבין מחירים מופקעים - אין לתקשורת הרבה מה לומר, כי זה לא מזיק לראש הממשלה אלא דווקא מעודד אותו לעשות רפורמה חיונית שעליה הוא יקבל קרדיט, וזה לא טוב. התקשורת, עם כל יומרותיה להגן על המוחלשים, דואגת קודם כל למי שמורח חמאה (בצורת מודעות, חסויות ועוד) על הקרואסון המתוק שלה. היא גם דואגת בדרך כלל לכל פוליטיקאי היכול להזיק לראש הממשלה שחטאו הגדול ביותר הוא שאינו מביא שלום עכשיו ברוע ליבו. אז מה לתקשורת ולנזקים החמורים שהריכוזיות במשק גורמת דווקא למוחלשים-
לכן אין ברירה אלא להתרכז בקיצוץ רוחבי. גם זה לטובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו