על שתי מחציות שונות בתכלית

1. גדולה של מאמן וקבוצה זה להגיב להתפתחויות ולא להיות מקובעים לדברים שהלכו כל העונה או שהיו במילה המפוצצת הזו שנקראת "תוכנית משחק". המעבר להרכב הפורוורדים כאשר דייויד בלו וליאור אליהו מתפקדים כביג מאנים כמו בנבחרת ישראל והמעבר לאיזורית שמתחלפת לאישית. עם חילופים אוטומטיים הפכה מכבי את המשחק מבלי שום תגובה של מאמן לובליאנה, יורי זדובץ'. בדרך כלל נגד הקבוצות האקס יוגוסלביות הם מפרקים לך את זה בחדירה והוצאה לקליעות שלוש, אלמנט שלא קיים בלובליאנה.

ולאדו אילייבסקי לא חודר, קני גרגורי לא קלעי ולכן לבלו, אידסון ופניני קל להגיע למרקוטה ויאגודניק - קלעי השלשות היחידים של אולימפיה.

2. גם בהתקפה הרכב זה נותן אופציה בגלל התנועה ללא כדור של אידסון ואליהו. עם החדירות של פרקינס ופארגו קל למצוא אותם ואז גם קל להם להביא את היכולות שלהם לבוא לידי ביטוי. אופציה נוספת שנותן הרכב כזה הוא ריווח מקסימלי שמאפשר לדייויד בלו לטווח מבחוץ.

3. ברור שיכולת כזאת ממצבת את מכבי בטופ האירופאי אבל עדיין למכבי יש בעיות בהרכבים מסויימים שיצטרכו לפתור אותם אם בשבוע הבא מול ברצלונה ובהצלבה מול פנאתינייקוס או קאחה לבוראל. מדובר על איבודי הכדור של פרקינס, שבמשחקים גדולים מאבד ארבעה כדורים בממוצע למשחק, הירידה להגנה וההגנה בצבע כי ראינו אתמול מה שארמדיני עשה במחצית הראשונה לסופו והנדריקס.

4. למכבי היה עדיף לקבל אתמול את ברצלונה שהשתכרה מהזכייה בגביע הספרדי. צריך לזכור שהצהובים מתקשים העונה מול קבוצות ספרדיות וזו נקודת מבחן. מכבי טרם הפסידה העונה בנוקיה במסגרת היורוליג ומול ברצלונה ברור שהם יעשו את ההתאמות להרכבים של ריקי רוביו וחואן קרלוס נבארו, וצ'אק אידסון יקבל עוד הזדמנות להראות לאלן אנדרסון מה זה שיתוף פעולה בקבוצה.