יש משהו מרענן ואפילו משכר בהמוני צעירים תאבי חירות. אבל רבבות צעירים יכולים להפוך בן-רגע להמון פרוע. זאת מגלה בימים אלו הצבא המצרי שנטל לידיו את השליטה במצרים במאמץ להציל משהו מן השיטה ומן המערכת השלטונית, שבהן הוא היווה עמוד תווך מרכזי. במאמץ לרצות את ההמון, משליך לו הצבא ויתור אחר ויתור. בתחילה היה זה הנשיא מובארק שאולץ להתפטר בתקווה כי בכך יהיה כדי להביא את ההפגנות לסיומן. אלא שאת הצעירים מכיכר תחריר קשה לרצות, ועם האוכל בא התיאבון. אתמול כבר נאלץ הצבא לגלות את הקלף הבא: לפזר את הפרלמנט ולהקפיא את החוקה. אבל החשש הוא כי גם בכך לא יהיה די, ובשלב הבא ייאלצו אולי קציני הצבא להביא את מובארק אסור באזיקים לבית המשפט. וזו תהיה רק ההתחלה. במהלך 18 ימי המאבק במובארק שררה לכאורה הרמוניה בין המפגינים לבין קציני הצבא שנפרסו ברחובות, בעוד הגנרלים הבכירים נותרים צופים מן הצד. עתה תמה ההרמוניה. הגנרלים מבקשים להחזיר את המדינה לפסים, אבל צעירי הכיכר אינם נותנים בהם אמון, וחוששים כי בכוונתם לחטוף את המהפכה ולהשליט שלטון צבאי בראשות שר ההגנה חוסיין טנטאווי. כישלון של הגנרלים להשיב את החיים במצרים למסלולם ולהביא את ההפגנות לסיומן עלול להחריף את כאוס שבו מצויה המדינה. בינתיים מבקש הצבא להרגיע את הרוחות בדרכי שלום ובאמצעות ויתורים ומחוות, אבל במוקדם או במאוחר עלול להגיע הרגע להפעיל כוח. אז יתברר אם הגנרלים לא איחרו את הרכבת ואין בכוחם להשתלט על המפגינים, או שיש ביכולתם להרגיע את הרוחות ולהעלות את המדינה על פסים דמוקרטיים.
